להציל את סגן אוסלר

Saving lieutenant Osler

תקציר :

נפילתו של חייל בקרב הינה לצערנו מציאות יומית עבורנו. בעת מלחמה או פגוע אובד לעיתים הפן האישי של הנפגעים מחמת עוצמת האירוע. לעיתים קרובות דווקא לסיפורים האישיים יש היכולת להעביר את שהתרחש ולאפשר חריך הצצה לעולמם של הנופלים וסביבתם ההיסטורית . ב-29 באוגוסט של שנת 1917 תחת גשם סוחף חשו ארבעה מהמנתחים הבכירים ביותר בקווי החזית של מלחמת העולם הראשונה גורג' אמרסון ברוור,ווליאם דאראק, גורג' וושינגטון קריל והרווי וויליאמס קושינג אל אוהל בדוזינגן שבבלגיה בניסיון נואש להציל את חייו של חייל בודד. שמו של החייל היה אדוורד רוור אוסלר ( (Edward Revere Osler , בנו של אחד הרופאים הנודעים ביותר בהיסטוריה – סר וויליאם אוסלר. ננסה לעמוד על ההתרחשויות באותו היום,על הדמויות הפועלות ועל היכולות הרפואיות של אותה התקופה הנגלות לנו מאירוע זה.

Abstract:

Loss of a soldier during combat is, sadly, a daily episode for us. During war or a terrorist attack the personal point of view of the casualties is frequently overlooked due to the immensity of the occurrence. Yet, often the individual stories can convey the true story and allow a better understanding of the deceased and their historical surrounding. In the 29 th of august 1917 under pouring rain, four of the most eminent surgeons in the western front-George Emerson Brower, William Darach , George Washington Crile and Harvey Williams Cushing rushed to a small tent in Dozingham, Belgium in a desperate attempt to save a single soldier's life. The soldier was Edward Revere Osler the son of Sir William Osler, the most famous physician in modern history. This article will review the happening that day and tell the story of the participating figures and the medical capabilities of the era as revealed from this event.

מילות קוד עברית : אדוורד רוור אוסלר, סר וויליאם אוסלר ,הרווי ווליאם קושינג, ג'ורג' וושינגטון קריל , היסטוריה, מלחמת העולם הראשונה ,ג'ורג אמרסון ברואר , ווילאם דאראק.

מילות קוד אנגלית: Edward Revere Osler , Sir William Osler, Harvey Williams Cushing, history, World war I ,George Washington Crile, George Emerson Brewer, William Darach .

"A doctor's reputation is made by the number of eminent men who die under his care"

George Bernard Show (1856-1950)

אדווארד רוור אוסלר :

אדווארד רוור אוסלר שכונה לרוב רוור ( Revere ) בנם של סר וויליאם אוסלר וליידי גרייס רוור אוסלר נולד ב-28 בדצמבר 1895. מצד אימו היה רוור אחד מצאצאיו של פול רוור ( Paul revere ), דמות מפתח באירועים שהתרחשו בבוסטון של סוף המאה ה-18. פול רוור היה צורף שנטל חלק במה שכונה לימים "מסיבת התה של בוסטון",הנחשבת לאחד האירועים המכוננים במהפיכה האמריקאית בדרך לעצמאות מהשלטון האנגלי. פול-רוור גם נודע ברכיבתו הלילית שהזהירה את המתיישבים בבוסטון מהאנגלים המתקרבים. עם פריצת מלחמת העולם הראשונה שהו רוור ואימו בקנדה ומיהרו לשוב לאנגליה ולהצטרף לסר וויליאם אוסלר באוקספורד. למרות שגילו בתחילת המלחמה אפשר לו להתגייס,החל רוור את לימודיו בקולג' ורק בזמן הלימודים החל להתעורר בו העניין בפעילות צבאית. רוור הצטרף ל"חיל לאימוני קצינים" בטענה ש"עליו לתת את המכסה שלו בלחימה". יחסו למלחמה השתנה ולבסוף הוא עזב את לימודיו ובעזרת קשרי הוריו צורף לצלב האדום הקנדי. בית החולים הצבאי בו שירת התמקם באיזור חופי שקט יחסית בצרפת ומצפונו של רוור ייסר אותו על כך שאינו פעיל מספיק. לאחר תקופה התנדב רוור לחיל התותחנים המלכותי והחל לשמש כקצין בחזית באוקטובר של 1916. רוור הספיק לבלות עם הוריו המודאגים בחופשת מולדת במאי של 1917 וחזר לתופת של החזית לאחר 10 ימי חופש. הוא נפצע קלות לאחר שנחשף לגז רעיל באוגוסט של אותה השנה אך החלים וחזר להילחם עם יחידתו בבלגיה [1].

המנתחים :

וויליאם דאראק William Darach (1876-1948):

דאראק בוגר אוניברסיטת ייל היה מנתח טראומה מיומן בזמן מלחמת העולם הראשונה. בהמשך הוא היה לדיקן ה- College of Physicians and Surgeons ועורך הירחון Archives of Surgery בשנים 1923-1946 [2].

ג'ורג' וושינגטון קריל - George Washington Crile (1864-1943) :

קריל נולד בשנת 1864 חמישי מבין 8 ילדים וגדל בחווה באוהיו. לאחר לימודי הוראה החל קריל לפתח עניין ברפואה. הוא למד והצטיין בבי"ס לרופאה של ווסטר בקליבלנד אך מתואר בספרות כמי שצבר את רוב הידע הרפואי שלו בלימוד עצמי ופחות בעזרת לימודי רפואה פורמליים. את מאמרו הראשון פרסם קריל בשנת 1888 ופתח למעשה חצי מאה של מחקר בכירורגיה.קריל כתב מספר ספרי לימוד בתחום ופרסם מאמרים רבים נוספים. הוא פיתח את חליפת הלחץ הפניאומטית כנגד ירידת ל"ד הקשורה לתנוחה עבור חולים הסובלים מבעיות נוירוכירורגיות שונות – אותה חליפה הנמצאת בשימוש יומי בחילות אויר שונים ברחבי העולם. קריל ניתח 25.000 בלוטות תריס ונחשב בתקופתו כאחד המומחים הגדולים בנושא. בתחילת המאה ה-20 הוא נודע גם כאחד המומחים הגדולים בעולם לפזיולוגיה של הלם עקב דימום ולעירויי דם. קריל היה מחלוצי עירויי הדם בארה"ב ושיטה לעירויי ישיר שפיתח יחד עם אלקסיס קארל בה מחובר עורק מהתורם לוריד המקבל ע"י צינורית (קנולה) מוכספת,זכתה לתהודה גדולה בתחילת המאה ה-20 ובה נעשה שימוש במקרה שלפנינו [3].

הרווי וויליאמס קושינג - Harvey Williams Cushing (1869-1839) :

הרווי קושניג נולד אף הוא באוהיו בשנת 1868 כאחרון מבין עשרה ילדים למשפחה מיוחסת שבה היו 3 דורות רופאים רצופים. מסלול הלימודים שלו עבר האוניברסיטאות יוקרתיות כגון ייל ובי"ס לרפואה בהרווארד ,שבו למד במחזור הראשון שהשלים מסלול 4 שנתי בשנת 1895. 5 שנים לאחר מכן היה קושינג מתמחה בכיר בבי"ח ע"ש ג'ון הופקינס ועוזרו של המנתח המפורסם וויליאם סטיוארט האלסטד.באותה תקופה בשנים 1901-1904 גר קושינג בשכנות למשפחת אוסלר ששהתה בארה"ב בזמן שוויליאם אוסלר עבד כפרופסור באוניברסיטת ג'ון הופקינס וידידות אמיצה נקשרה בין משפחתו של סר ווילאם אוסלר וקושינג. בהמשך בצע קושינג עבודת מחקר בברן שבשוויצריה תחת הדרכתו של תיאודור קוכר,שם הניח את היסודות לתיאור שינויי ל"ד והדופק כתגובה ליתר לחץ תוך גולגלתי. קושינג שב לארה"ב ופתח ויישם שיטות נוירוכירורגיות שאפשרו בצוע ניתוחי גולגולת בטוחים ונחשב לאחד ממייסדיו של תחום הנוירוכירורגיה [4].

ג'ורג' אמרסון ברואר George Emerson Brewer (1861-1939 ( :

בוגר אוניברסטית הרווארד בה סיים את לימודיו בשנת 1885. בשנת 1914 היה מנהל האגף הכירורגי בבי"ח הפרסביטריאני בניו-יורק ויושב הראש של המחלקה לכירורגיה בקולג' לרופאים ומנתחים של אוניברסיטת קולומביה.במהלך מלחמת העולם הראשונה פיקד על בית החולים האמריקאי מס 2 בצרפת . ברואר היה מנתח מוכשר ואף כתב ספר לימוד בנושא כירורגיה [1,5].

ארבעת המנתחים הללו היו מבכירי הכירורגים האמריקאים בתחילת המאה ה-20. בשנת 1903 נטלו קושינג,קריל וברואר חלק מרכזי בייסוד האגודה הקלינית לכירורגיה ( The Society of Clinical Sergury ) שמטרתה הקניית ידע אודות שיטות ניתוח ודרכי טיפול חדשניות בין המנתחים [2]

אמריקאי בפריז :

מלחמת העולם הראשונה העמידה אתגר יוצא דופן לשירותי הרפואה הצבאיים והאזרחיים של המדינות המשתתפות. אמצעי לחימה חדישים בעלי יכולת הריגה ופציעה שלא נודעו כמותם עד אז בשילוב תנאי תברואה ירודים הביאו למעל 10 מליון מתים בסוף המלחמה וכמות גדולה פי כמה של פצועים. קרבות בהם נספרו עשרות אלפי מתים ופצועים ביום לחימה אחד היו דבר שבשגרה. אחוזי המוות לאחר פציעה ב-18 חודשי הלחימה הראשונים נעו לפי הערכה בין 50-80,עקב חוסר טיפול מהיר בפצועים המדממים וזיהומים של הפציעות. בפריז הוכרעה המערכת הרפואית הקיימת לאחר שהוצפה באלפי נפגעים שחלקם הגדול נפטר מבלי שקיבל כלל טיפול בפצעיו עקב חוסר במקום, באנשי צוות ובציוד רפואי. בשלהי 1914 הציע השגריר האמריקאי בפריז מיירון הריק ( Mayron T. Herrick ), כמחווה אנושית , להקים בצרפת בתי חולים כירורגים, בעזרת כספי אגודות רפואיות. הריק יצר קשר עם ג'ורג' קריל ושאל לדעתו כיצד יש להקים ולתפעל את בתי החולים הללו. קריל הציע שחברי הסגל של מחלקות כירורגיות באוניברסיטאות אמריקאיות יגייסו מתנדבים ממחלקותיהם.המתנדבים יעבדו כאזרחים בבתי החולים שיוקמו כשמשך תקופת התנדבות יעמוד על 3 חודשים. קריל הקים ועמד בראש קבוצת המתנדבים הראשונה שהגיעה לצרפת ב-15 בינואר 1915 . היחידה של קריל הוחלפה במרץ של אותה שנה ע"י יחידה בראשותו של קושינג . יחידתו של ברואר הגיעה לצרפת בחודשי הקיץ של אותה השנה . שלושת המנתחים שצברו ניסיון יקר ערך הבינו שהאתגר הכירורגי שמעמידים כלי הנשק המודרניים הינו טיפול בנפצעים מרובי פציעות ושעל הצבא ארה"ב להכין את אנשי הרפואה שלו לאתגר חדש זה. לפיכך ,כל אחד משלושה קיבל מינוי של רב-סרן והתבקש להקים בבית החולים שבו עבד יחידה שכללה רופאים ,אחיות ואנשי צוות רפואי שיתפקדו כיחידת מילואים בזמן פקודה ויוכלו לעמוד באתגר הטיפול בנפגעים בשדה הקרב המודרני.

אל המלחמה :

ב-6 באפריל 1917 הכריז הנשיא וודרו וילסון,בתמיכת הקונגרס,על מלחמה מול גרמניה . נדרשה כשנה לצבא ארה"ב שלא היה מוכן דיו להתפתחות זו,טרם העמיד חיילים בחזית הלחימה אך המנתח הראשי של ארה"ב בקש משלושת המנתחים לצאת עם הצוותים שאימנו לאירופה. וכך במאי 1917,נחתו השלושה באנגליה מלווים כל אחד ביחידות כירורגיה מצוידות ,מאומנות ומוכנות לפעילות. הבריטים אסירי התודה שיגרו את היחידות האמריקאיות מיד לצרפת לעזור לצוותי הרפואה הבריטים המותשים והמדולדלים לאחר 3 שנות לחימה. בקיץ של 1917 תכנן דוגלאס הייג,מפקד הכוחות האנגלים,מתקפה שאמורה הייתה לכבוש את בלגיה במה שיקרא לימים קרב Ypres השלישי. המציאות כהרגלה הייתה שונה מעט. מרגע תחילת המתקפה ביום האחרון של חודש יולי ועד מועד סיום המתקפה הרשמי בעשירי בנובמבר 1917 , התקדמו הכוחות הלוחמים 7 ק"מ בלבד במחיר של כרבע מליון פצועים והרוגים. כהכנה לתקיפה התבקשו המנתחים האמריקאים שהגיעו לבתי החולים בצרפת להתנדב לעמוד בראש צוותים בני 4 רופאים שיהוו יחידות רפואה קדמיות במה שכונה Casualty Clearing Station - CCS . CCS ,היו למעשה אוהלים או צריפים בעלי מכשור בסיסי אך הקרבה לחזית אפשרה פינוי וטיפול מהירים שלא היו בבתי החולים האחוריים,אליהם הגיעו הפצועים לאחר זמן פינוי ארוך ולעיתים קרובות מאוחר מכדי שניתן יהיה להצילם.העבודה הרפואית ב- CCS לא הייתה דבר של מה בכך, הצוותים הורכבו ממנתח, מרדים,אחות חדר ניתוח ואיש צוות רפואי כללי ועל צוות זה היה לעמוד בכמויות נפגעים עצומות.אנשים נפטרו בזמן שחיכו לטיפול הצוות הרפואי ומעבר לכך ה- CCS עצמם סבלו לעיתים מפגיעות עקב הפגזות מהאוויר . כמובן שארבעת המנתחים התנדבו. ברואר הופקד על - CCS 61 שכונה ע"י הבריטים – דוזינגהאם ויחידה נוספת מאותו בי"ח בהנהגתו של וויליאם דאראק עבדה באותו המקום במקביל. קושינג שובץ ל- CCS 46 שנמצא 3 ק"מ מזרחית לדוזינגהאם וקריל שובץ ל- CCS 17 באיזור רימי-סידינג [1,2,4,5]

הפציעה :

ביום רביעי ה-29 באוגוסט של 1917 הכשירו אנשי סוללת התותחים של רוור שטח חדש בחוות הינדנבורג, אליו היו אמורים לקדם את תותחיהם. בשעה 5 בערב עמדו מפקד היחידה מייג'ור בצ'לור, סרן לים טוורנר וסגן רוור אוסלר וצפו בתריסר מאנשי היחידה מבצעים את עבודתם כשלפתע נחת בינם פגז. תשעה אנשים כולל מפקד היחידה ואוסלר נפגעו מהפיצוץ. אוסלר נפגע מרסיסי פגז בבית החזה ,בבטן ובירך. מפקד היחידה למרות פציעתו עזר לפנות את אוסלר מאיזור ההפגזה לשוחה סמוכה ובתום ההפגזה נישא אוסלר על אלונקה לתחנת חבישה קדמית בחוות קנדה הסמוכה וממנה לתחנה נוספת שמוקמה כשלושה קילומטר ממקום פציעתו בחוות אסקס. מנתח שהיה בתחנה זו קבע שמדובר בפגיעה משמעותית, הזריק לו מורפיום ובקש לפנותו ל- CCS סמוך. אוסלר ומפקדו שנזקק אף הוא לטיפול פונו ברכבת נשק ריקה שנסעה לכיוון דוזינגהאם ובהמשך ע"י אמבולנס ממונע עד שהגיעו לבסוף בשעה 7 בערב לתחנת פינוי נפגעים מספר 47 Casualty Clearing Station – CCS 47 שמוקמה בדוזינגהאם,שם היה ווליאם דאראק הכירורג הממונה. בהגיעו כפי שמספרים עדים הוא היה בהכרה אך בהלם ואמר: "Thank heavens, this will take me home" .סגן אדווארד רוור אוסלר מעולם לא שב אל ביתו. [1,2,5].

הטיפול :

ברואר מתאר בזיכרונותיו את מאורעות אותו הערב : "ביל [דאראק] הופיע במחפורת שלי וביקש שאגיע מיד למס .4 כיוון שבנו של אוסלר נפצע קשה וככל הנראה ימות בקרוב. בדרך סיפר לי ביל שהוא יצא מהתורנות בחדר הניתוח ועצר במחלקת ההחייאה על מנת לשאול את האחות האחראית האם יש מישהו שמצב ההלם שלו השתפר מספיק על מנת להכניסו לניתוח.האחות ענתה שאין כאלו למעט אולי בחור אחד,כשהיא מצביעה על אחת המיטות.היא ציינה שהוא היה שקט לגמרי מזה חצי שעה.דאראק נגש אל הבחור שישן עקב כמות המורפיום הגדולה שקיבל.הוא התרשם מדופק מאוד לא סדיר. ביל הסתכל על הפתק שהיה מוצמד לכפתור חולצתו של הבחור וקרא את השם "רוור אוסלר". הוא העיר את רוור משנתו ושאל אותו האם הוא קשור בדרך כשהיא לסר וויליאם אוסלר. "כן הוא אבי " ענה רוור. ביל ערך בדיקה מהירה למצבו וגילה רסיס בבית החזה ופגיעת בטן קשה. הצעתי שאקרא לקושינג וקריל שהיו מוצבים בסמוך אלינו. הלכתי להתקשר אליהם והתמזל מזלי ליצור קשר עם שניהם. הם הגיעו לאחר פחות משעה ובמקביל העביר ביל את הבחור לחדר הניתוח" [5].

בזכרונותיו מדווח קושינג על תכתובותיו עם אימו של רוור קודם לפציעתו. "ליידי אוסלר כתבה לי שרוור נמצא אי שם ליד סט. ג'וליאן וכמה היא מפחדת שהוא יובא הביתה פצוע בראשו אך כמה תשמח וכמה אסירת תודה תהיה [על שנותר בחיים]". בשעה 10 בלילה הגיעה לקושינג הודעה לאקונית :"בנו של סר וויליאם אוסלר פצוע קשה ב- CCS47 , האם יכול רס"ן קושינג להגיע מיד ?" קושינג שאל אמבולנס שהיה במקום ועשה מיד את דרכו לדוזינגהאם. הוא הגיע ליעדו כחצי שעה לאחר מכן. בהגיעו הוא התקשר למפקדה הראשית והצליח להעביר מסר למשפחת אוסלר באוקספורד : "רוור פצוע קשה,לא חסר תקווה, בהכרה, נינוח". הכרתו של רוור אבדה ושבה לחליפות וכשזיהה את קושינג חייך אליו ואמר " so glad you're here " [6] .קושינג הבין מיד את חומרת הפציעה כפי שהוא מתאר :" [המצב] לא היה יכול להיות גרוע יותר,אך עדיין היה שבריר סיכוי. רסיס אחד חלף דרך הבטן העליונה,שני חדר לבית החזה מעל איזור הלב ועוד שני רסיסים היו נעוצים בירך" [7].

ג'ורג' וושינגטון קריל שעבד ב- CCS 17 שמוקם ברמי-סידינגס הקרובה לדוזינגהאם, נחשב לאחד המומחים הגדולים לעירויי דם בתחילת המאה ה-20 [8]. הוא דווח על מצבו של רוור בשעה 22:20 ומיד ארז את סט העירוי שלו ועשה את הדרך הקצרה לדוזינגהאם. רוור סבל מהלם תת-נפחי וקריל פנה מיד לבצע עירוי ממתנדב בעזרת שיטת העירוי שפורטה להלן. בעקבות העירוי הדופק התחזק וקושינג היה אופטימי מעט יותר.לאחר תום העירוי בחצות הלילה האחות המרדימה מיס פנלאנד נתנה לרוור – אתר והרדימה אותו. מזיכרונותיו של ברואר : "בהמשך עזרתי לדוראק בניתוח. כשפתחנו את הבטן גילנו שרסיס פגז עבר דרך הריאה השמאלית, חדר את הסרעפת מתחת לאיזור הלב וגרם לפצע בעלי שוליים משוננים בכבד ,לפגיעה בכיליה הימנית וכן הביא לריטוש חלקים נרחבים של המעי הגס .הפציעה לוותה בדימום מסיבי בחלל הבטן.היה ברור לכולנו שאין באפשרותנו לעשות הרבה. הדימום הופסק והפצעים נחבשו כמיטב היכולת".עירוי נוסף ניתן בהמשך אך רוור מעולם לא התעורר מההרדמה ונפטר בשעה 5 לפנות בוקר [5].

ההלוויה:

רוור נקבר בבית-קברות שהוקם בסמוך בשעה 8 של אותו הבוקר.ארבעת המנתחים לוו אותו בדרכו האחרונה. היה זה בוקר אפרורי וגשום. שוחה ארוכה שיכלה להכיל 50 גופות הוכנה מראש .גוויות הנפטרים עטופות בדגל האנגלי הורדו לקבר שהיה מוצף מים מהטפטוף הבלתי פוסק,תוך כדי טקס דתי שבוצע ע"י כומר.הגופות כוסו באפר ע"י פועלים סיניים . רוור נקבר בחלקה 4 שורה F .ברואר שפחד שהאיזור יכבש במהרה ע"י הכוחות הגרמנים הכין מפה מדויקת של מיקום הקבר כך שניתן יהיה לזהותו בעתיד. בהמשך כתב ברואר לאוסלר מכתב מפורט שתיאר את אירועי אותו יום ואליו הוסיף את המפה ששרטט. קושינג כתב ביומנו שהיה זה לעגו המר של הגורל שאחד מצאצאיו של פול רוור הפטריוט האמריקאי הגדול נקבר עטוף בדגל ה"יוניון ג'ק".

דיון :

רוור זכה לטיפול רפואי מידיו של צוות רפואי בעל שיעור קומה ומיומנות שמעט מאוד חיילים בחזית זכו לו. זמן הפינוי שלו היה מהיר יחסית, הוא קיבל עירוי טרם הניתוח – אירוע לא שכיח באותה תקופה ובהמשך נותח בידי הצוות הטוב ביותר האפשרי. למרות זאת טיב פציעותיו לא אפשר את הצלתו. האם טיפול מוקדם יותר בהלם התת-ניפחי היה מציל את רוור ? לא ניתן לענות על שאלה היפותטית זו.כיום עירויי דם או נוזלים מסוגים שונים הינם פעולות פשוטות המתבצעות לעיתים כבר בשטח. הנושא היה בחיתוליו במלחמת העולם הראשונה, מיעוט הידע שהיה קיים באותה התקופה אודות הטיפול הנכון בהלם תת-נפחי מאיבוד דם ונושא עירויים להשבת נפח בנוזלים שונים היה עדיין ניסויי ולא מוכר למרבית הרופאים . הסמכות לעירויי הייתה בידי מנתחים בלבד כיוון שהיו אילו שיכלו להתמודד עם שיטת המתן הסבוכה. עירויי הדם הראשונים במלחמת העולם הראשונה נתנו בתנאי קרב רק באמצע 1916 וכל נושא עירויי הדם צבר תאוצה רק לקראת סוף המלחמה והיה שולי בזמן האירוע המדובר [9]. יש לשים לב שהצלבת דם לא בוצעה במהלך העירוי שנתן קריל למרות שהשיטה להצלבת דם מהירה כבר הייתה ידועה אך כמעט ולא נכנסה לשימוש במלחמת העולם הראשונה. למרות זאת מתיאור פציעותיו של רוור עולה הרושם שגם השבת נפח מהירה יותר לא הייתה משנה את התוצאה הסופית בתנאים ששררו אז. לרוור עמד המזל ויחוסו בזמן הטיפול בו אך רוב החיילים במצבו היו נפטרים ללא טיפול מסור כפי שקיבל. לאביו היה מותו של רוור אירוע טרגי ממנו לא הצליח להתאושש. סר ווילאם אוסלר נפטר שנתיים בלבד לאחר מות בנו משפעת ויש האומרים שהפגז שהביא למות בנו קטל גם אותו.

 

  • Starling PH, The case of Edward Revere Osler ; J R Army Med Corps 2003, 149;27-29
  • Mullins RJA, tradition of medical service in times of crisis Arch Surg 2003,138:1297-1301
  • KaziRA, The Life And Times Of George Washington Crile: An Outstanding Surgeon. The Internet Journal of Otorhinolaryngology. 2003. Volume 2 Number 2.
  • Fulton JHH, cushing a biography .Springfield illinois ; 1946 Yale medical liberary (http://cwmldl.med.yale.edu/cushing)
  • HorwitzNH, Fallen soldiers Neurosurgery 2004; 54:742-744
  • Bliss M,William Osler: A Life in Medicine. Toronto, University of Toronto Press, 1999.p 439.
  • Cushing H,From a Surgeon’s Journal 1915–1918. Boston, Little Brown & Co.,1936.
  • Crile G, George Crile an autobiography. Vol 1 .1947 Lippincott company .
  • Schneider WH, Blood transfusion in peace and war,1900-1918. Soc Hist Med. 1997 ;10(1):105-26.

תמונה מס 1 : אדווארד רוור אוסלר 1915 (ספריית ההיסטוריה של הרפואה,אוניברסיטת מק'גיל,טורונטו,קנדה)

תמונה מס 2 : 1905 רוור ו-וויליאם אוסלר (מקור מספר 5)

יש הערות או הארות ? אנא שתפו את כולם תגובות יתקבלו בברכה בפורום הרופאים

 
לדף הבית