רופא מחלה הורים

אי סבילות ללקטוז


בעיות שונות > אי סבילות ללקטוז

אי סבילות ללקטוז :

 

הקדמה :

 

משפחת היונקים ניזונה בגיל הרך מחלב-אם ומכאן שמה. אחד הרכיבים השכיחים בחלב הינו סוכר בשם לקטוז. הלקטוז הינו דו-סוכר כלומר מולקולת סוכר המורכבת משתי תת-יחידות קטנות יותר-הגלקטוז והגלוקוז.  למעשה מבני כל מחלקת היונקים מלבד לאריה-הים לכל שאר החיות יש לקטוז בחלב וכמובן שכולם בעלי היכולת לפרק אותו ולהשתמש בו. פירוק הלקטוז נעשה ע"י אנזים מיוחד במעיים המכונה לקטז (LACTASE) המפרק את הלקטוז לשתי היחידות המרכיבות אותו ורק אותן יכול המעי לספוג. למעשה אי סבילות ללקטוז נגרמת מחוסר באנזים המפרק ומההשפעות של סוכר הלקטוז במעי.

 

אבולוציה אנושית והיכולת לצרוך חלב :

 

כאמור כל היונקים מסוגלים לפרק את הלקטוז בזמן שהם עדיין יונקים מאימם אבל לאחר סיום תקופת ההנקה אין כל יתרון מובנה בשמירה על יכולת זו כיוון שלחיות בטבע החלב אינו מקור תזונה זמין מעבר לגיל היניקה. בני האדם החלו לביית חיות לפני כעשרת אלפי שנה (בתקופה הניאוליתית)לערך ומאותו רגע חלב הפך להיות מקור תזונה זמין ואפשרי אבל על מנת להנות ממנו היה על הגזע האנושי לשמור על הלקטז פעיל גם בתקופת הבגרות. כרגיל מתחילה רמת הלקטז לרדת החל מגיל שנתיים.מסתבר שחלק מהמין האנושי אכן פיתח את היכולת הזו ומסוגל לשמור על האנזים המפרק – הלקטז,כל ימי חייו אבל חלק אחר לא עמד יפה במשימה זו. יש מחקר נרחב על הקשר בין אורח החיים של אוכלוסיות אנושיות קדומות והשמירה על לקטז פעיל (חברות שהתבססו בעיקר על צייד לא פתחו יכולת זו לעומת חברות שהתמקדו במשקים וחקלאות ובהם הלקטז פעיל יותר). כיום ניתן להגיד שפעילותו של הלקטז גבוהה יותר באוכלוסיות צפון אירופאיות ובחלק מהאוכלוסיות בהודו ולעומת זאת הפעילות נמוכה יותר בדרום אמריקאים,אסיאתיים ובחלק מהאוכלוסיות האפריקאיות. היכולת לשמור על פעילות הלקטז לתוך הגיל המבוגר היא תכונה גנטית העוברת בתורשה הנקראת אוטוזומלית דומיננטית בעוד העלמותו המוקדמת בגיל צעיר נתונה ל

 

שכיחות התופעה :

 

כאמור החוסר באנזים לקטז משתנה בין האוכלוסיות השונות ושכיחה יותר בבוגרים ביחס לילדים. בבני הגזע הלבן שמוצאו צפון אירופאי כרבע מהבוגרים סובלים מחוסר בלקטז בעוד שבאוכלוסיות שמוצאן באפריקה אסיה ואמריקה הדרומית החוסר משמעותי יותר ונע בין 75 ל- 90 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת. בצורה כוללת ניתן לסכם שמעל למחצית מהאוכלוסיה האנושית סובלת מחוסר בלקטז. תופעות של חוסר בלקטז נדירות מאוד מתחת לגיל 6 שנים ויש לחפש מחלת רקע הגורמת לחוסר במידה והתגלה .

אין הבדל בין נשים לגברים מבחינת שכיחות התופעה אבל נשים במהלך ההריון מפתחות בכ-40 אחוז מהמקרים מחדש את היכולת לפרק לקטוז.יכולת זו אינה נובעת מייצור מחדש של האנזים אלא משינויים שחלים באוכלוסיית החיידקים במעיים.

 

אנזים הלקטז :

 

האנזים נמצא ברמתו הגבוהה ביותר מיד לאחר הלידה ולאחר מכן רמתו מתחילה לרדת עם הגיל. הוא מופרש מתאי הרירית של המעי הדק ומקום מושבו הוא החלק החיצוני של סיסי המעי (מעיין בליטות קטנות המזכירות מברשת,הבולטות מהתאים בחלק המופנה לחלל המעי ומשמשות להגדלת שטח הספיגה של המעי). האנזים אחראי על פירוק הלקטוז אך גם על ספיגת מלחים כגון קלציום ומגנזיום ואבץ. מקומו של האזנים מאפשר את המגע עם סוכר הלקטוז ואת פרוקו מחד אך חושף את האנזים לפגיעות סביבתיות ולכן מצבים שונים, הפוגעים במעי .מחלת שלשולים זיהומית או לחילופין כרסת (צליאק) ,הפוגעים בתאי המעי יכולים לגרום לירידה זמנית בפעילות האנזים ולגרום לתופעה זמנית של אי סבילות ללקטוז.

 

סיבות לחוסר בלקטז :

יש 3 סיבות לחוסר של אנזים הלקטז :

חוסר מולד - סיבה נדירה מאוד שמקרים ספורים בלבד תוארו בספרות עד היום

פגיעה משנית בלקטז עקב פגיעה במעיים – כאמור אזנים הלקטז הוא אחד הראשונים שנפגע במקרים של בעיה במעי והוא אחד האחרונים להתאושש כתוצאה מפגיעה זו. רשימת המצבים שיכולים להביא לפגיעה משנית (כלומר חסר זמני שיחלוף מיד לאחר שתחלוף הבעיה הבסיסית) גדולה וביניהם מצבים כגון: דלקות זיהומיות של מערכת העיכול, פרזיטים כגון גיארדיה, כרסת ואחרים. טיפול בבעיה הראשונית ישיב את פעילות הלקטז ויפתור את הבעיה.

חסר מתפתח בלקטז – כאמור תלוי במוצא ובגנטיקה ושכיח מאוד בגילאי 20-40.

 

מה התהליכים המתרחשים במעיים כשהלקטוז אינו מפורק :

 

כאשר אין יכולת לפרק את הלקטוז , נוכחותו של סוכר זה במעיים מביאה לשורה של תופעות. הסוכר מהווה גורם אוסמוטי כלומר חומר המושך מים ואלקטרוליטים מרירית המעי אל חלל המעי.נוכחות התוכן המימי במעי גורם לזירוז תנועתיות המעי ולקיצור זמן השהיה של התוכן במעי .ככל שזמן השהיה במעי מתקצר,היכולת לפירוק שלם ותקין של המזון נפגעת ומתקבלת ספיגה חלקית של המזון ועיכול לא שלם. כאשר מגיע התוכן מהמעי הדק למעי הגס הלקטוז מפורק ע"י אוכלוסיית החיידקים במעי הגס ונוצרו גז המימן וחומצות שומן קצרות. שילוב של כל הגורמים הללו אחראי על מגוון התופעות הבטניות הנגרמות באנשים בעלי אי סבילות ללקטוז.

 

מהם הביטויים של אי סבילות ללקטוז :

 

הסובלים ממצב זה מתארים יציאות רכות עד שלשוליות לאחר צריכת מוצרים המכילים לקטוז.בנוסף הם מדווחים על נפיחות של הבטן, גזים, בחילות, ברבורי-מעיים ("בורבורגמי" בלעז, תחושה של מעבר נוזל במעי ממקום למקום המלווה ברעש הנשמע כמו "ברברברבר"), והרגשת אי נוחות בטנית. יש לציין שכל התופעות הללו מתרחשות רק בזמן חשיפה ללקטוז.

 

האם יש לקטוז רק במוצרי חלב ובאיזה  ?

 

לקטוז שכיח כמובן בעיקר במוצרי חלב אך ניתן למצוא אותו גם בסוגי מזון אחרים שאליהם הוא מוסף כחלק ממרכיבי ההכנה או עקב "זיהום שיירי",כלומר כמויות קטנות שהשתרבבו למזון בלא שהיצרן מתכוון לכך ולכן לעיתים ניתן להיות חשוף גם בלא דעת ללקטוז (בכל מקרה חשוב לקרוא בתוית מה בדיוק יש באוכל).

גם בין מוצרי החלב יש שוני בכמויות הלקטוז . למשל מוצרים שעברו התססה חיידקית כמו יוגורט או גבינות מכילים כמויות קטנות יותר של לקטוז ולכן יכולים לגרום לפחות תופעות לוואי ביחס למוצרים אחרים. כיוון שלאנשים שונים יש חוסרים ברמות שונות של הלקטז יש שוני ביכולת של אנשים שונים לצרוך מוצרי חלב שונים ולעיתים יש צורך "בניסוי וטעייה" על מנת לדעת מה ניתן לאכול ללא תופעות לוואי.

יש לציין שתכשירי סויה אינם מכילים את הלקטוז והם בטוחים לשימוש מבחינה זו אך קיים ויכוח לגבי הבטיחות של השימוש במזון מסובב סויה בילדים.

 

איך ניתן לבדוק האם יש חוסר בפעילות הלקטז :

 

כמובן שניתן לבצע "בדיקה בשטח" ולראות האם הפסקת החשיפה ללקטוז משפרת את הסימנים הבטניים,שיטה זו אינה "אובייקטיבית" אך יכולה להעניק רמז חשוב למקור התופעות הבטניות.

שיטה נוספת היא בדיקת רמות הגלוקוז בדם לאחר חשיפה לחלב. כיוון שסוכר הלקטוז מפורק לגלקטוז וגלוקוז מתן חלב אמור להביא לעלית רמות הגלוקוז בדם. השיטה הזו יעילה אך בעלת רגישות נמוכה יחסית של 75% כלומר היא יכולה לפספס חלק לא קטן מהחולים ולכן אינה מומלצת.

 

שיטה נוספת היא תבחין בו נמדד שיעור הפרשת גז המימן בנשיפה. כאמור החיידקים במעי הגס מייצרים מימין בנוכחות לקטוז ותכונה זו מאפשר לנו לזהות את חוסר פירוק הלקטוז ע"י מדידת הפרשת הגז.

הנבדק שותה תמיסה המכילה לקטוז לאחר לילה של צום, ולאחר מכן נאסף האויר הננשף במרווחי זמן קבועים ונבדקים כמויות המימן הנפלטות מהריאה. אם יש עליה ברמות המימן ניתן לשער שמדובר בחוסר בלקטז. תבחין זה הינו כיום האפשרות הטובה ביותר לזהות את המצב הוא אינו פולשני,יעיל ואמין.

 

האם יש תופעות נוספות הנגרמות ממצב זה :

 

למרות חוסר הנוכחות במצב זה הוא אינו גורם לרוב לתופעות לוואי או לתחלואה משנית, אינו מקצר את משך החיים ואינו דורש מעקב מיוחד. בנשים ניתן למצוא לעיתים ירידה בצפיפות העצם  ויש לשקול בירור לכיוון זה.

 

אבחנה מבדלת :

 

יש מספר מצבים שיכולים להביא לתוצאות דוות לאי סבילות ללקטוז בעיקר תסמונת המעי הרגיז ורגישות לחלב או לחומרי מזון אחרים. ולכן יש לקול את האבחנה המבדלת גם כאשר החולה בטוח בקשר שבין צריכת מוצרי חלב והתסמינים הבטניים.

 

טיפול :

 

ראשית גם במצב של חוסר בלקטוז ניתן לצרוך כמויות קטנות של מוצרי חלב בלי תופעות לוואי משמעותיות. חלק מהמאמרים מדווח שניתן להיות חשוף ל-200 סמ"ק של חלב ביום (12 גרם לקטוז) ללא החמרה בתופעות הבטניות (ושוב יש לבדוק עבור כל אחד בצורה אינדיבידואלית) .

הדרך הטובה ביותר לצריכת מוצרי חלב בנוכחות חוסר סבילות ללקטוז היא בעזרת שימוש בכדורים המכילים את אנזים הלקטז. בצורה זו הלקטוז מפורק ע"י האנזים שבכדור ונמנעות תופעות הלוואי וטיפול זו הוא המומלץ כיום לפתרון הבעיה.

במקרים של חסר מישני בילדים קטנים לאחר מחלת שלשולים ניתן לחליף את הכלכלה לזמן קצר לתזונה נטולת לקטוז (ניתן להשיג כיום תכשירים נטולי לקטוז מבוססי חלב או להשתמש בתחליף סויה) לתקופה של מספר שבועות עד להתאוששות רמת הלקטז במעי.

בנוסף באנשים הנמנעים מאכילת מוצרי חלב עקב תופעות הלוואי יש להוסיף סידן בכדורים או ע"י מזונות עשירי סידן אחרים ולמנוע חוסר מתמשך בסידן. בנשים יש לברר חוסר סידן בעצמות ולטפל כנדרש לפי הממצאים.

 

לסיכום :

 

אי סבילות ללקטז היא תופעה נפוצה בחלק מהאוכלוסיות האנושיות. במקרה ויש  חשד סביר שמדובר במצב זה יש להוכיחו ע"י מבחן נשיפה. הטיפול אפשרי ע"י הימנעות ממזונות מכילי לקטוז, או שימוש בתחליפי לקטז בכדורים תוך כדי הקפדה על שמירת משק הסידן.

 

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים