רופא מחלה הורים

צליעה בילדים


בעיות שונות > צליעה בילדים

צליעה בילדים

 

הערה : כאבי גדילה אינם גורמים לצליעה

 

הקדמה :

 

צליעה אינה תופעה נדירה בילדים . מבחינתי ילד צולע מהווה תמיד "חדשות רעות" אומנם ברוב המקרים מקור הבעיה נמצא כבר בביקור הראשוני אצל הרופא ורוב הילדים עוברים את האירוע ללא בעיות מיוחדות וללא סיבוכים עתידיים אבל פוטנציאלית קיימים מספר מצבים הגורמים לצליעה עבורם זיהוי זריז וטיפול מידי מונעים נזקים בלתי הפכים בהמשך הדרך. בפרק זה נסקור את נושא הצליעה בילדים ואת הקטגוריות השכיחות בהקשר לנושא.

 

סקירה כללית :

 

צליעה נובעת משינוי ביכולת הילד לייצר יציבה רגילה עקב הפרעה באחד מהחלקים הגרמיים המפרקיים או השריריים/עצביים הנדרשים לצורך עמידה ו/או תנועת ההליכה. הסיבות למצבים כאלו יכולות להיות מסוגים רבים ושונים למשל: זיהום,טראומה,בעיה התפתחותית,בעיה מולדת,מחלה בעלת רכיב של דלקת פרקים, מחלה ממארת או בעיה נוירולוגית הפוגעת בעצבוב מערכת התנועה (מולדת או חריפה).

כאשר מגיע ילד לרופא ומתלונן על צליעה יש לברר פרטים רבים ושונים שירמזו לאיזה כיוון יש לפנות לצורך ברור האבחנה מבין הסבך הגדול של האבחנות האפשריות. כמובן שסוג המידע שיכול הרופא לקבל שונה בשכבות הגיל השונות. ילדים בוגרים יוכלו לדווח על הרגשתם,איזור הכאב המדויק באם קיים וסימנים נלווים.בילדים רכים יש לסמוך על התרשמות ההורים ועל רמזים עדינים מהתנהגותו של הילד. בהמשך נסקור בקצרה את הסיבות השונות לצליעה כשהרחבות לגבי המצבים הספציפיים יופיעו כקישוריות.

 

בבדיקה גופנית :

 

לעיתים קרובות קשה להיות בטוח האם הילד אכן צולע בעיקר בילדים צעירים בהם ההליכה היא מעט לא יציבה בבסיסה. יש לשים לב לכמות הזמן שבה מבלה הילד על כל רגל (כמובן שהרגל הבעייתית תשא פחות בנטל). במקרים בהם ההחלטה קשה ניתן פשוט לעצום עיניים ולהקשיב למקצב ההליכה- בילד צולע הקצב יהיה "לא סימטרי ולא קבוע".לעיתים הצליעה קיימת רק בריצה ולא בהליכה איטית ובחלק מהמקרים הילד כלל אינו רוצה לעזוב את ההורה. במקרים אילו ניתן לנתק את הילד מההורה ולתת לו לרוץ חזרה להורה ובכך לבחון את הליכתו. תמיד טוב לבדוק את ההליכה כשהילד יחף ולא עם נעליים כיוון שלעיתים מקור הבעיה יהיה ברור יותר ובמקרים אחרים הנעל עצמה מהווה חלק מהבעיה. יש להתרשם גם מצורת ההליכה של הילד מעבר לצליעה,לעיתים בניסיון למנוע כאב ניתן להתרשם מתבנית הליכה אופיינית המכוונת למקום הבעיה.בהמשך יש להתרשם מכאבים בזמן הנעת הגפיים בצורה אקטיבית או פאסיבית וכן מכאבים שמקורם בעצמות עצמן ע"י משוש קפדני של כל עצמות הגפיים. יש לבדוק גם את עמוד השדרה לרגישויות בניקוש מעליו וכן בשינויי תנוחה של כיפוף והתיישרות.בסיום ולפי הממצאים שהתקבלו ניתן יהיה להמשיך את הבירור בהתאם עד לקביעת אבחנה סופית.

 

טראומה :

 

חבלות שונות לאיזורים שונים בגפיים התחתונות יכולות לגרום לנזקים היכולים להתבטא כצליעה. לעיתים ההורים אינם מודעים לחבלה כלל או שהערכתם לגבי עוצמת החבלה לקויה והם שוללים את הקשר בין החבלה ומצבו הנוכחי של הילד. לא נדיר לזהות שבר ברגלו של ילד קטן עם צליעה כשההורים אינם מסוגלים להיזכר בפגיעה משמעותית כלשהיא שעברה על הילד. כאשר יש חשד לשבר צילום רנטגן של עצמות הרגליים יכול להוכיח את האבחנה. אחד המאמרים שפורסם טוען שבחמישית ממקרי הצליעה בילדים מתחת לגיל שנתיים בהם אין סיבה ברורה לצליעה, ניתן לזהות שבר בצילום עצמות הרגליים.השבר הקלאסי המתואר בהקשר למצב זה מכונה Toddlers fracture – שבר ספירלי בעל תזוזה מינימלית בין שני חלקי השבר המתרחש לעיתים קרובות החלק התחתון של עצם השוק. פגיעות טראומה אחרות הן נקיעה של מפרקים כגון מפרק הקרסול ואחרים.

 

זיהום :

 

קיומו של חום במקביל לצליעה הינו סימן מכוון למקור זיהומי העומד בבסיסה של התופעה. יש מספר סוגי זיהומים היכולים להביא לצליעה: זיהום של העצם העצמה המכונה – אוסטיאומיאליטיס (Osteomyelitis) בו יש נוכחות של חיידק מזהם ברקמת העצם וכאב נלווה הגורם לצליעה או במידה והוא קיים בעצם של הגפיים העליונות – חוסר תנועה או שיתוק רצוני של הגפה.

זיהום של מפרק – Septic arthritis ,זיהום בו יש נוכחות של חיידקים מזהמים באיזור המפרק שבין שתי עצמות. המפרק הקלאסי הינו מפרק הירך ומדובר במצב המהווה חירום רפואי כיוון שעיכוב בטיפול יכול להביא לנזק בלתי הפיך למפרק ונכות . הסימנים הקלאסים של מצב זה הינם :כאב מקומי,הגבלה בתנועה,חום מקומי וכללי,אודם מקומי ונפיחות של המפרק המעורב.

זיהום יכול להתרחש גם באיזור הסחוסי המפריד בין חוליות עמוד השדרה – Diskitis.

זיהומים של רקמת העור – Cellulitis למשל באיזור הברך יכולים ליצור כאב בהנעת הגפה וצליעה למרות שאין מעורבות אמיתית של החלק הגרמי ברגל.

בכלליות זיהומים הגורמים לצליעה דורשים לרוב אישפוז וטיפול מיידיים וללא דיחוי.

 

מחלות כרוניות /ריאומטיות :

 

שורה של מחלות סיסטמיות (כלומר בהן יש מעורבות של כלל הגוף) יכולה לגרום לפגיעה מפרקים. מחלות אילו יכולות לערב מערכות שאינן קשורות דווקא למערכת השריר שלד אך התבטאותן הראשונית יכולה להראות כצליעה או ככאב מפרקים.

מחלת הפרקים השכיחה יותר בילדים מכונה JRA Juvenile rheumatoid arthritis ובה מתרחשות דלקות פרקים שבסיסן פעילות לש מערכת החיסון. מחלה נוספת השכיחה בארץ היא מחלת ה-FMF .

מחלות נוספות היכולות להתייצג עם בעיה מפרקית הן מחלת כרוהן, זאבת אדמנתית, ארגמנת ע"ש הנוך-שונליין ורבות אחרות.

 

בעיות מולדות :

 

המצב השכיח ביותר הינו התפתחות לקויה של מפרק הירך, מצב המכונה DDH או CDH הניתן לזיהוי כבר בתקופה שמיד לאחר הלידה. במידה וחל עיכוב באבחון מצב זה יכולה להתפתח צליעה בגיל מאוחר.

 

בעיות בהתפתחות מפרק הירך :

 

מספר מצבים יכולים לגרום לנזק למפרק הירך. בעיות אילו מתבטאות בכאב ובצליעה. המצב השכיח יותר מגונה Legg-Calve-perthes בו נוצר נמק של חלק מראש עצם הירך מסיבות שאינן ברורות. זיהוי מהיר וטיפול יכולים לשפר את מצב המפרק ולמנוע הפרעות תפקודיות עתידיות.

בעיה נוספת מכונה Slipped capital femoral epiphysis הינה בעיה שכיחה יחסית בגיל ההתבגרות בה נוצר נזק לראש עצם הירך הדורש זיהוי וטיפול ניתוחי בחלק מהמקרים.

 

מחלה ממארת :

 

חלק מהממאירויות השכיחות יותר בילדים יכולות לעקב את איזור המפרקים ולהתייצג לראשונה כצליעה קבועה או חולפת או ככאבים באיזור המפרקים.

 

סיבות נוירולוגיות:

 

בעיות שמקורן במערכת העצבים המרכזית או ההיקפית יכולות לגרום לבעיות ש"מ היכולות להתפרש כצליעה או לחילופין לגרום לצליעה עקב השפעתן על עצבוב שרירים בגפיים התחתונות.מסיבה זו בדיקה נוירולוגית קפדנית של הילד הצולע היא הכרחית . הבעיות יכולות להתפרש על טווח גדול של אבחנות החל משיתוק מוחין (CP) וכלה באוטם מוחי .

 

בדיקות מעבדה והדמיות :

 

כמובן שסיבות שונות לצליעה דורשות בירור מעבדתי שונה. בחשד לבעיה זיהומית ילקחו ספירת דם, בדיקות למדידי דלקת, תרביות וכדומה. במצבים ריאומטיים קיימות שורה של בדיקות סרולוגיות המאפשרות זיהוי נוגדנים יחודיים המכוונים לקיום מחלה כזו או אחרת. מחלות ממאירות דורשות כמובן בירור יחודי לפי סוג המחלה ובבעיות של טראומה אין צורך בבדיקות מעבדה כלל.

קיימות אפשרויות רבות גם עבור הדמיה של האיזורים החשודים במעורבות . החל מצילומי רנטגן פשוטים עבור ב-CT  ו-MRI  וכלה במפויי עצמות – בהם מוזרק לגוף חומר בעל יכולת קשירה לעצמות ובעל רדיואקטיביות מינורית המאפשרת זיהוי איזורי ההיקשרות לעצמות וקיומם של מצבם פתולוגים שונים היכולים להביא לצליעה.

במקרה של חשד לזיהום ניתן לנקר את המפרק המעורב ולהשיג נוזל מהמפרק ולערוך עליו בדיקות שונות וכן לנסות ולתרבת (מלשון תרבית) את הנוזל לצורך זיהוי הגורם הזיהומי.

הבחירה בין ההדמיות ובדיקות המעבדה השונות תלויה בחשד הספציפי לבעיה . לעיתים יש צורך  בגישה משולבת הבודקת מספר אפשרויות במקביל לצורך זיהוי מהיר ויעיל יותר של מקור הבעיה.

בחשד לבעיה זיהומית עקב דחיפות הזיהוי והטיפול לעיתים קרובות יערך הבירור בבי"ח לצורך זירוז תהליך הזיהוי והטיפול.

 

לאיזה רופא לגשת ראשון :

 

המלצתי החמה היא בכל מקרה לגשת קודם לרופא הילדים ובמהירות האפשרית. צליעה אינה מצב שיכול או אמור להמתין לבירור עתידי,במיוחד עם יש חום נלווה. מבחינתי מדובר במצב המחייב הגעה זריזה לרופא ובירור מהיר. כיוון שחלק מהמצבים אינם נובעים משטח האורטופדיה לרופא הילדים יש יתרון בקביעת הצורך בהפניה למיון או לחילופין בבדיקות ראשוניות טרם הגעה לייעוץ אורטופדי או אחר.

 

לסיכום:

 

צליעה בילדים הינו מצב שיכול לנבוע ממגוון גדול של גורמים. בכל מקרה יש להתייחס בכובד ראש לתופעה ולפנות מיד לבירור.

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים