רופא מחלה הורים

אלופציה אראטה Alopecia areata


בעיות שונות > אלופציה אראטה Alopecia areata

אלופציה אראטה  Alopecia areata   :

 

הקדמה :

 

אלופציה אראטה הינה מצב פתאומי בו חלה נשירת שיער והתקרחות באיזור בו צומחות שיערות שאינו מלווה בהיווצרות של צלקת כלשהיא.כל משטח נושא שיער יכול להיפגע. תבנית הנשירה מפוזרת בתחילה, כלומר בין איזורים בהם קיימת התקרחות יש איזורים בעלי צמיחת שיער תקינה אך בהמשך יכולים להפגע איזורים גדולים יותר.המחלה אינה מסוכנת כשלעצמה אך היא מלווה בנזק פסיכולוגי-חברתי משמעותי עקב הבעיה הקוסמטית הנלווית לה. בפרק זה נסקור את הידוע על המחלה ועל הטיפולים האפשריים בה.

 

שכיחות :

 

אלופציה אראטה הינה מצב שכיח למדי אותו ניתן לזהות בכל שכבות הגיל אך היא נדירה טרם גיל 6 חודשים. הרושם הוא שככל שגיל תחילת המחלה נמוך יותר צורת הופעתה תהיה קשה יותר. ההערכות טוענות שהסיכון לחלות במחלה זו למשך כל זמן חייו של אדם הוא 1.7 אחוז ושבכל זמן יש 0.1-0.2 אחוז של חולים באוכלוסיה. אלופציה אראטה שכיחה גם בגיל הילדות,כחמישית מהמקרים מתחילים כבר בגיל הילדות. למרות זאת יתכן ובאיזורים גיאוגרפים שונים יש הבדלים בשכיחות בין שכבת הגיל הצעירה והמבוגרת ובמזרח אסיה למשל אחוזי התחלואה בילדים נמוכים יותר ונעים סביב 12 אחוז מסה"כ החולים.מחקרים באוכלוסיה מערבית הדגימו שכיחות שווה בין המינים לעומת מספר מחקרים ממדינות ערב והודו שהראו שהמצב שכיח יותר בבנות לעומת מחקרים במזרח אסיה בהם היו מעט יותר בנים שסבלו מהמצב. ב-60 אחוז מהחולים מופיע הנגע הראשון לפני גיל 20.

 

מחלות אטופיות (Atopia) ואוטו-אימוניות המתחוללות עם אלופציה אראטה :

 

השילוב של מחלות אטופיות (רגישויות שונות – עור, נזלת,אסטמה וכדומה) ותחלואה באלופציה אראטה תוארה במחקרים רבים. שיעור האטופיה בחולים נעה לפי המחקרים השונים בין 10-50 אחוז. הסיבה לקשר זה אינה ברורה. אומנם יש נטייה לחשוב שבחולים אטופיים חומרת האלופציה קשה יותר אך ההוכחות לכך בספרות הרפואית אינן משמעותיות. מחלות אוטו-אימוניות אחרות תוארו במשלב עם אלופציה אראטה בעיקר תחלואה של בלוטת התריס וויטילגו. כעשירית מהחולים עם אלופציה סובלים מהפרעה בבלוטת התריס ושכיחות ויטיליגו בחולי אלופציה גבוהה פי 4 מזו שבאוכלוסיה הכללית. מחלות אוטו-אימוניות אחרות תוארו עם אלופציה כגון : סכרת נעורים, זאבת אדמנתית, מיאסטניה גראביס, ריאומטואיד ארתריטיס, אולצרטיב קוליטיס ואחרות.

מגוון של נוגדנים כנגד רקמות שונות (בלטות תריס, תאים פרייטלים של הקיבה, שריר חלק ונוגדנים נגד נויטרופילים) הודגמו באחוזים גבוהים ביחס לאוכלוסיה הכללית בחולי אלופציה, עובדה המצביעה על מעורבותה של מערכת החיסון בהופעת התחלואה.

 

קליניקה :

 

ברוב המקרים בילדים (כ-85 אחוז מהמקרים) מדובר במחלה מוגבלת כלומר הפוגעת באיזור אחד או במספר איזורים קטן אך אינה מתפשטת לכל האיזורים מכוסי השיער בגוף. החולים מתארים איבוד שיער מהיר ונשירת שיער משמעותית. הנגע הקלאסי הינו עגול או סגלגל נטול שיער לחלוטין .לעיתים בהיקף הנגע יש שיערות המכונות סימני קריאה (exclamation-mark) , אילו הן שיערות שבורות וקצרות . ניתן לנסות ולמשוך שיערות אילו ולראות שהן מתנתקות בקלות. חלק מהחולים מדווח על הרגשת עיקצוץ ומעיין רגישות או כאב באיזור הנגעים עוד טרם הופעתם.

קיימות  מספר צורות התייצגות ראשוניות של אלופציה : תצורת הטלאים – הינה השכיחה ביותר בה הנגעים עגולים או אליפטיים . תצורות נדירות יותר הן :

תצורת הפסים (רטיקולרית) – איזורים של התקרחות קווית, תצורה רקתית בה מופיעים מעין פסי התקרחות בצידי הקרקפת (ophiasis band like pattern) או התמונה ההופכית לה בה קיימת התקרחות קידמית המכונה sisapho (או (ophiasus inversus ותצורה דיפוזית – שבה יש הידללות של השיער בכל רחבי הקרקפת אך ללא נגעים ספציפיים .

כמות השיער (מבחינת אחוזי כיסוי קרקפתי) מהווה אף היא אמצעי להגדרה. איבוד שיער חלקי מכונה כאמור אלופציה אראטה – alopecia areata , איבוד שיער מלא מכונה alopecia totlis – שבו כל השיער הקרקפתי נפגע אך אין פגיעה באיזורי גוף משוערים אחרים. אלופציה מוחלטת – alopecia universalis  הינה פגיעה בכל האיזורים בגוף בהם יש צמיחת שיער.

בחלק מהחולים יש גם פגיעה ברקמות קרטיניות נוספות כגון ציפורניים. הערכות לגבי אחוזי הפגיעה בצפורניים נעות בין 10 ל-60 אחוזים בהתאם לקפדנות שבה נסקרות הציפורניים. הפגיעה בצפורניים יכולה להיות חלקית כלומר בציפורן אחת בלבד או כוללת. היא יכולה להקדים את ההתקרחות להיות נלווית לה או להופיע בעיקבותיה.

 

סיבת המחלה :

 

מדובר במחלה אוטו-אימונית. כלומר מחלה בה מערכת החיסון מגיבה נגד רקמות של הגוף כאילו הן רקמות זרות. תגובה זו גורמת לפגיעה רקמתית ולנזק . במקרה שלנו תגובת מערכת החיסון היא כנגד זקיק השיער ובחולים ניתן לזהות תאי T הפולשים לאיזור זקיק השיער. למרות זאת למחלה יש גם בסיס גנטי כך שניתן לראות יותר מקרים בבני אותה משפחה. ההערכות נוקבות במספרים שבין 10-40 אחוז מקרים נוספים באותה משפחה. שכיחות המקרים הנוספים באותה המשפחה תלויה בגיל הופעת המחלה . בתחלואה המתרחשת לפני גיל 30 יש כ-40 אחוזים של מקרה נוסף במשפחה בעוד שבתחלואה מעל גיל 30 יש רק 7 אחוז של תחלואה במשפחה. בתיאומים זהים יש מחלה בשני התיאומים בכמחצית מהמקרים. כלומר יש השפעה של גורמים סביבתיים על התרחשות התחלואה. הסיבות לשבירת האדישות של מערכת החיסון ולהפעלתה כנגד תאי השיער אינן מובנות היטב כיום ומהוות כר פורה להשערות מרובות .

 

החלמה :

 

כפי שנכתב באחד המאמרים – הדבר הצפוי היחיד לגבי החלמה היא העובדה שהיא בלתי ניתנת לצפייה מראש. בחלק משמעותי מהחולים חלה החלמה ספונטנית והשיער מתחיל לגדול מחדש תוך כשנה מתחילת התחלואה.ההחלמה,במידה ומתרחשת,יכולה להיות חלקית או מלאה .אירועים של הטבה והחרפה לסירוגין נפוצים אף הם. צמיחת השיער הראשונית היא לעיתים לבנה כשהפיגמנטציה מופיעה בהמשך. לעיתים יכול להתקיים  מצב פרדוקסאלי בו בצד אחד של הקרקפת עדיין קיים ומתגבר תהליך ההתקרחות כשבצידה השני מופיעות כבר שיערות של צמיחה מחדש.כעשרה אחוז מהחולים מפתחים מצב של  התקרחות כרונית. החולים בהם שכיח יותר המצב הכרוני הם חולים בהם ההתייצגות הראשונית משמעותית, חולים בעלי מחלות אוטו-אימוניות אחרות גיל התחלה צעיר מאוד, פגיעה נלווית בציפורניים וסיפור משפחתי של אלופציה אראטה.

 

טיפול:

 

לא בכל מצב יש צורך בטיפול. חלק מחולים יחוו כאמור הטבה ספונטנית והעלמות של המחלה לאחר תקופת זמן . כיום אין טיפול אמיתי לבעיה כלומר כזה שפותר אותה לחלוטין. כל הטיפולים מהווים למעשה טיפולים מקומיים העוזרים לאיזורים הנגועים אך לא משנים את המשך פעילות המחלה ואינם מספקים פתרון מוחלט להמשך פעילות המחלה.

וכרגיל כאשר אין פתרון טוב אחד ניתן למצוא מגוון של אפשרויות בעלות פעילות חלקית שההחלטה על השימוש בהן תלויה במצב החולה וגילו.

במבוגרים בהם מדובר על מחלה המערבת פחות ממחצית השיער הקרקפתי כשאין תהליך של החלמה או שעקב המראה האסטטי יש רצון לטפל מיידית קו הטיפול הראשון הינו סטרואידים.

הסיבה לפעילות הסטרואידים במחלה זו היא העיכוב שהם יוצרים על פעילות מערכת החיסון. לרוב מדובר על הזרקה של סטרואיד לאיזור הנגע. צמיחה מחודשת נצפית לרוב 4-8 שבועות מזמן ההזרקה. אם תוך 6 חודשים ולמרות הזרקות חוזרות אין תגובה – אין מקום להמשך הניסיונות. בילדים מתחת לגיל 10 לא מקובל להשתמש בהזרקה מקומית של סטרואידים.

שימוש במשחת סטרואידים על פני שטח ההתקרחות דווח כבעל יעילות מסויימת אבל ככל הנראה מדובר בטיפול שאינו יעיל במיוחד ובעל תוצאות שוליות בלבד.

חומר אחר שניתן לתת (רק תחת מרשם רופא !) הינו מינוקסידיל – תרופה להורדת ל"ד שנמצאה כיעילה כשהיא נמרחת על הקרקפת לזירוז צמיחת שיער. מנגנון הפעולה שלו באלופציה אראטה אינו ידוע והוא פועל רק בכשליש מהמקרים ורק במקרים בהם המעורבות אינה מלאה ובעיקר במקרים הקלים יותר.

קיימים עוד מספר חומרים הניתנים לשימוש במשיחה על איזור התקרחות. חומרים אילו הם בעלי פעילות על מערכת החיסון המקומית בקרקפת. מנגנון הפעולה הספציפי אינו ידוע ולחלק מהחומרים תופעות לוואי ובפרק זה לא נפרט טיפולים אילו כיוון שגם כך הם שמורים להחלטת הרופא המטפל.

טיפולים סיסטמיים – בחלק מהמקרים (בעיקר בקשים יותר) מחליט הרופא שיש מקום לטיפול כלל גופני (סיסטמי) ולא רק מקומי. יש מספר אפשרויות לטיפולים סיסטמיים :

מתן סטרואידים בכדורים – טיפול נדיר מאוד מכיוון שתופעות הלוואי של הטיפול קשות ולרוב יש צורך במתן ממושך. למרות זאת מדובר בטיפול יעיל יחסית

PUVA – טיפול המשלב קרינה אולטרא-סגולית  וחומר בשם פסורלן (הניתן כמשחה או בכדורים) מפעילים תגובות שונות בעור. הטיפול יעיל יחסית אבל סובל ממספר בעיות עקרוניות – שיעור החזרה של המחלה לאחר הפסקתו גבוהה, הטיפול עצמו דורש פגישות רבות וכרוך לעיתים קרובות בחוסר נעימות והחשוב מכל – הסכנה של התפתחות סרטני עור שונים , מסיבות אילו הטיפול אינו מומלץ בצורה תדירה.

 

קוסמטיקה :

 

כמובן שהבעיה העיקרית בסוג זה של מחלה הינו דימוי הגוף וההופעה החיצונית וכאן התפתחו במהלך השנים עזרים טקטיים מרובים המאפשרים את הצנעת הנגעים וקבלת הופעה חיצונית שאינה גורמת לפגיעה פסיכולוגית נלווית לחולה.  שימוש בפאה או בהשלמת שיער על צורותיה השונות היא תמיד אפשרות וטיפול פסיכולוגי מהווה נדבך חשוב במידה וקיימת פגיעה בדימוי הגוף – וזאת על מנת למנוע שינויים בהתנהגות החברתית (נושא בעל חשיבות בכל גיל אך בעיקר בבני העשרה).

 

לסיכום :

 

אלופציה אראטה הינה מחלה שכיחה בעלת השלכות אסטטיות ופסיכולוגיות שבסיסה אוטו-אימוני. ברוב המקרים מדובר על מצבים חלקיים החולפים מעצמם גם ללא טיפול. קיימות מספר אפשרויות טיפול ויש להתאימן לסוג התחלואה.

 

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים