רופא מחלה הורים

מחלת הנשיקה -EBV


מחלות זיהומיות > מחלת הנשיקה -EBV

וירוס ה-EBV ומחלת הנשיקה :

 

מחלת הנשיקה או בשמה "מונונוקלאוזיס זיהומית" תוארה לראשונה בספרות הרפואית רק בשנת 1920.המחלה היתה ידועה כמובן כבר טרם לכן ותוארה במקורות שונים כבר במהלך המאה ה-18. 44 שנים לאחר תיאורה הרפואי בשנת 1964 זוהה הגורם למחלה, וירוס ה-EBV (Epstein-Bar Virus) ע"י שלושת חוקרים אפשטיין אקונג ובר. ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1968 זוהה הקשר בין הוירוס לבין מחלת הנשיקה הידועה גם בשם מונו-נוקלאוזיס.וירוס ה-EBV הוא אחד מהוירוסים הנפוצים ביותר על פני האדמה ומעל 90 אחוז מהאנושות נושאת את הוירוס. בארה"ב למשל 95% מהמבוגרים בני 35-40 חלו בוירוס . פרק זה ידון בוירוס זה ובתחלואה הנגרמת ממנו (הידועה בשם " מחלת הנשיקה" )  .

 

תכונות הוירוס :

 

EBV נמנה על משפחת וירוסי ההרפס. הוירוס תוקף תאי B אליהם הוא נקשר בעזרת מולקולה חלבונית הנקראת CD21 וכן בעזרת מולקולות נוספות הנמצאות על פני השטח של תאי B. מולקולת ה-דנא של הוירוס היא קוית ומקודדת לכ-100  חלבונים שונים. חדירת הוירוס לתא B איננה גורמת להרס של התא והוירוס הופך לשוכן קבע בתא (מה שמכונה בשפה המקצועית "הדבקה לטנטית") וגורם לתא להפוך לאל-מותי .כלומר, הוירוס נשאר בתא המודבק למשך כל ימי חייו של האדם שנדבק. ברוב התאים שנדבקו הוירוס יהיה רדום ולא פעיל, רק במספר קטן של תאים הוירוס יהיה פעיל ויכפיל את עצמו. בצורה זו יוצר הוירוס הדבקה ארוכת טווח ולמעשה לאחר ההדבקה הראשונית נשאר הוירוס בקרבנו לתמיד.

וירוס ה-EBV יודע להדביק גם תאים הנמצאים באיזור הפה ומערכת הנשימה העליונה. בתאים אילו הוירוס מכפיל את עצמו ומהם הוא מופרש לרוק. כמעט כל מי שנדבק אי-פעם בוירוס ה-EBV מפריש אותו ברוק בחלקים גדולים של הזמן גם שנים ארוכות לאחר ההדבקה, מבלי שהוא מרגיש בזה.

הוירוס פיתח במהלך השנים הארוכות במחיצת הגזע האנושי מספר מנגנונים חכמים המסווים אותו מעיניה הפקוחות של מערכת החיסון. עובדה זו מאפשרת את ההדבקה ארוכת הטווח של הוירוס. המחיר אותו משלם הוירוס הינו חוסר פעילות כמעט מוחלט ברוב הזמן,כך שלמרות שהוא חי בקרבנו רוב שנות חיינו,אנו איננו חשים בו כלל ברוב המקרים .

 

מחלת הנשיקה :

 

המחלה הידועה ביותר בהקשר לוירוס ה-EBV הינה מחלת הנשיקה או בלעז INFECTIOUS MONONUCLEOSIS.  בטרם נתאר את המחלה יש לציין עובדה משמעותית אחת, "מחלת הנשיקה" הינה שם כללי לקבוצה של סימנים המופיעים בחולים. המחלה יכולה להגרם ע"י וירוס ה-EBV (ברוב המקרים) אך גם ע"י וירוס ה- CMV ועוד מספר וירוסים היכולים לגרום לתחלואה דומה,למרות שהגורם המחולל שונה. לא ניתן לדעת בודאות בזמן בדיקת החולה באיזה וירוס ספציפי מדובר כיוון ששניהם יודעים לייצר סימנים זהים. בהמשך נתאר את המחלה כפי שהיא מתייצגת ללא קשר לוירוס שאחראי לזיהום .לגבי משמעות ההדבקה בוירוס ה-CMV (מעבר למחלת הנשיקה בה נדון כאן) יש לקרוא בפרק על וירוס זה.

 

האם כל אחד שנדבק ב-EBV חולה במחלת הנשיקה ?

 

לא. רוב ההדבקות בוירוס ה-EBV בזמן הילדות הצעיר חולפות בלא שנדע ובלא להשאיר סימן כלשהוא לחילופין הן מופיעות כמחלת חום קלה ללא סימנים מייחדים.כאשר ההדבקה הראשונית מתחוללת במתבגרים ובמבוגרים בכ 35-50 אחוז מהמקרים סובלים החולים ממה שמכונה "מחלת הנשיקה" והשאר עוברים את המחלה כמחלת חום סתמית או באופן בלתי מורגש.

ההדבקה מתרחשת ע"י מגע עם הפרשות פה של משהו המפריש את הוירוס. רובנו מפרישים את הוירוס כאמור מזמן לזמן בלי שנהיה מודעים לכך, וברוב המקרים אין לכך כל משמעות כיוון שרוב האוכלוסיה כבר חלתה. תקופת הדגירה של המחלה היא 1-2 חודשים.

 

מה הסימנים של "מחלת הנשיקה" ?

 

 מחלת הנשיקה מתייצגת ע"י שלושת הסימנים הקלאסיים הבאים : חום, הגדלת בלוטות לימפה ודלקת גרון. סימנים אילו יכולים להמשך תקופה של 1-4 שבועות. החום יכול להיות גבוה או נמוך. דלקות הגרון יכולות להראות כאילו מדובר בחיידק , ולעיתים אף ניתן לאבחן חיידק במשטח הגרון כיוון שמסיבה מוזרה ולא ברורה עד כשליש מהחולים במחלת הנשיקה,הינם נשאים של סטרפטוקוקים. רופא שיקח משטח מחולה כזה יכול לאבחן בטעות דלקת גרון (אף אחד לא מושלם....) .

סימנים נוספים אותם ניתן לזהות בחולים הם:

בחילות וחוסר רצון לאכול - שכיחים מאוד בקרב החולים. הקאות לרוב לא מתרחשות.

הגדלת כבד וטחול – לרוב בחולים הסובלים גם מהגדלת בלוטות לימפה משמעותית.

נקודות אדומות על החיך

צהבת קלה בלחמיות-עקב מעורובת של הכבד במחלה.

פריחה לא ספציפית על איזורי גוף שונים עלולה להתרחש גם .

 

הערה : במחלת הנשיקה על רקע EBV מתן אנטיביוטיקה מסוג מוקסיפן יגרור אחריו ב-85% מהמקרים,פריחה על פני כל הגוף. במקרים בהם תאובחן דלקת גרון וינתן מוקסיפן כטיפול עלולה להופיע פריחה. במקרים אילו האבחנה הקלאסית תהיה – רגישות למוקסיפן. יש לשים לב שהפריחה מופיעה רק עם סוג זה של אנטיביוטיקה ולא עם סוגים אחרים (עוד סיבה להעדיף רפפן על מוקסיפן כטיפול לדלקות גרון) .

 

מה אפשר למצוא בבדיקות מעבדה :

 

כאמור אבחנה של "מחלת הנשיקה" נעשית על בסיס הבדיקה הגופנית. על מנמת לאשר את האבחנה מעבר לזאת ניתן להשתמש בבדיקות מעבדה.

בספירת הדם נראה עליה בכמות הכדוריות הלבנות (מה שמכונה בתדפיס : WBC) ,בנוסף תחול עליה באחוז היחסי של תאים המכונים לימפוציטים מתוך סך-כול הכדוריות הלבנות לרוב רמה של 60% ומעלה, לעיתים תופיע תשובה של המצאות לימפוציטים אטיפיים (ATYPICAL LYMPHOCYTE) – אילו הם תאים המצביעים באופן כללי על זיהום וירלי, במחלת הנשיקה הם שכיחים ולעיתים נמצאים באחוזים גבוהים מעל 10% ולעיתים קרובות מעל 30% מכל הלימפוציטים יהיו אטיפיים. בחלק מהחולים גורם הוירוס לדלקת קלה בכבד – במקרים אילו ניתן יהיה לראות עליה באנזימים המופרשים מהכבד (שמם של האנזימים –GOT ו-GPT או בשמם הנוסף AST ו- ALT ) . בחלק מהמקרים תחול ירידה במספר הטסיות בדם (טסיות הן טרומבוציטים או PLT בתוצאת ספירת הדם). מדדי הדלקת יהיו מוגברים,כעדות לתהליך המתרחש בגוף ,שקיעת הדם תהיה מוחשת (ESR גבוה) ורמת חלבון ה-CRP  (המשמש כמדד לעוצמת התהליך הדלקתי בגוף) תהיה גבוהה.

ניתן גם לשלוח בדיקות המזהות נוגדנים כנגד EBV  (יש מספר סוגים של בדיקות כאלו) ובכך להוכיח את הזיהום בוירוס זה באופן וודאי ומוחלט. בכל מקרה של חשד למחלת הנשיקה,בו נשלח דם למעבדה ומחפשים נוגדנים,כדאי לבדוק נוגדנים כנגד EBV ו-CMV .כאמור לא ניתן לדעת מי מהם הוא "הפושע" וחבל לדקור פעמיים.

 

סיבוכים אפשריים של מחלת הנשיקה :

 

סיבוכים במחלת הנשיקה הינם נדירים באופן כללי ולרוב המחלה חולפת במהירות תוך מספר שבועות.

עייפות : כמעט כל החולים מדווחים על עייפות ולעיתים אפילו על תשישות, העייפות משמעותית יותר בתחילת המחלה ונמוגה לאיטה בחלוף הזמן עם ההבראה .ברוב המקרים תלונות על עייפות חולפות תוך 3 חודשים מתחילת המחלה.  המחלה המכונה תסמונת העייפות הכרונית שוייכה בעבר לתחלואה בוירוס ה-EBV  אך כיום ההנחה הרווחת שוללת קשר זה .

קרע בטחול : בחלק מהחולים גורמת המחלה להגדלה משמעותית של הטחול. במקרים אילו חבלה באיזור הטחול המוגדל עלולה לגרום לקרע של הטחול ודמום תוך בטני. אירועים מסוג זה הינם נדירים מאוד אך עלולים להיות מסכני חיים. על מנת להמנע מהם מומלץ לילד שחלה במחלה וזוהה אצלו טחול מוגדל,להמנע מפעילות גופנית למשך מספר שבועות ובכך להוריד את הסיכוי לקרע בטחול. הטחול חוזר בזמן זה לגודלו המקורי והבעיה נפתרת.

בספרות מתואר גם מצב של רקע ספונטני של הטחול –מקרים אילו הם נדירים ביותר אך התדרדרות מהירה במצב החולה ללא סיבה ברורה מחייבת התיחסות לנקודה זו.

חסימה של דרכי נשימה עליונות : מחלת הנשיקה עלולה לגרום להגדלה משמעותית של השקדים. במקרים אילו יש סכנה שהשקדים הגדולים ימלאו את חלל הלע וימנעו כניסת אויר טובה לקנה הנשימה. המונח "שקדים נושקים" מתאר מצב בו השקדים משני צדי הגרון גדולים מספיק על-מנת לגעת האחד בשני.בחולי מחלת הנשיקה ניתן לעיתים לזהות מצב זה . חשד לחסימה יועלה כאשר בגרון יש שקדים מהסוג המתנשק והילד יתקשה בבליעת מזון מוצק ולעיתים גם נוזלי , נשימתו תהיה רעשנית ולעיתים בזמן שינה אף תפסיק לגמרי למספר שניות או לחילופין הילד יסבול ריור עקב חוסר יכולתו לבלוע רוק. מצבים מהסוג הזה מחייבים יעוץ רפואי דחוף.

סבוכים נוספים : סיבוכים רבים מאוד מתוארים בספרות כתוצאה מהדבקות ב-EBV . כל הסיבוכים הנ"ל נדירים ואיני רואה כל צורך להפחיד את ההורים . אז כל מי שספרו לו סיפורים כאלו ואחרים – יתכן ויש בזה אמת אבל זה באמת נדיר .

 

טיפול :

 

אין טיפול ספציפי למחלת הנשיקה. למרות שהתרופה אציקלוביר (זובירקס)  מעכבת את התרבות הוירוס היא חסרת השפעה על הסימנים הקיימים במחלה (המופיעים ברובם עקב  התגובה של מערכת החיסון לוירוס ולא עקב הוירוס עצמו) ולכן אינה מומלצת .

טיפול בסטרואידים מפחית מהחום במחלה ומקצר את משכו וכן מקטין את הסימנים הגרוניים (הגדלת שקדים,כאב וכדומה) , ברוב המקרים אין צורך להשתמש בטיפול מסוג זה,כיוון שהמחלה חולפת מעצמה תוך זמן קצר גם ללא הטיפול.

הטיפול בסטרואידים שמור בעיקר למקרים קשים (נדיר יחסית!) בהם חלים סיבוכים כגון חסימה של דרכי נשימה עקב הגדלת שקדים משמעותית למשל.

מחקר שבדק חולים במחלה (לא חולים קשים אלא "סתם" חולים) שטופלו באציקלוביר וסטרואידים לעומת חולים שלא טופלו כלל,לא הראה שוני בזמני ההחלמה ובסימני המחלה בין שתי הקבוצות.

 

לסיכום : EBV הינו וירוס נפוץ הנמצא ברוב הפרטים באוכלוסיה. רוב מקרי ההדבקה הינם חסרי סימנים ורק במיעוטם תתרחש מחלה משמעותית ("מחלת הנשיקה"). המחלה למרות חוסר הנעימות הכרוך בה חולפת לרוב במהירות וגורמת בעירק לעייפות חום כאבי גרון  והגדלת בלוטות לימפה .אין צורך לטיפול מיוחד למעט במקרים קשים וברוב המוחלט של המקרים ההחלמה היא  מלאה וללא אירועים מיוחדים .

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים