רופא מחלה הורים

ברזל והתפתחות


גדילה והתפתחות > ברזל והתפתחות

ברזל והתפתחות

 

ברזל הינו אחד מתוספי המזון החשובים במזונו של כל אחד. לא כל שכן בחודשים שלאחר הלידה. בפרק זה נדון בקשר שבין ברזל והתפתחותו של הילד.

 

הקדמה :

 

חוסר בברזל הינו החוסר התזונתי הנפוץ ביותר אותו ניתן למנוע. 60-80 אחוז מאוכלוסית העולם סובלת בכל רגע מחוסר בברזל. האוכלוסיה הפגיעה ביותר לחוסר זה הינה אוכלוסיית הילדים. הערכות שונות נוקבות במספרים הנעים סביב 20-30 אחוז לגבי מספר הילדים ברחבי העולם הסובלים מחוסר זה. ילדים זקוקים לברזל בכל עת אך גדילתם המואצת בשנה הראשונה לחיים מגבירה את הסיכוי לחוסר בברזל.

החוסר בברזל בילדים לרוב אינו גורם לאנמיה,אלא לדלדול מאגרי הברזל. רק בחוסר משמעותי יותר תחל להפגע גם רמת ההמוגלובין ותופיעה אנמיה בספירת הדם. בהמשך פרק זה נתייחס לאנמיה (ירידה ברמת ההמוגלובין) כשוות ערך לחוסר בברזל למרות שכאמור ניתן לסבול ממאגרי ברזל ירודים ללא אנמיה.כיום לא מקובל לבדוק את מאגרי הברזל כבדיקת סקר בגיל שנה, לכן למעשה אנו משווים בין חוסר בברזל ואנמיה. ישנם מחקרים המראים שבאוכלוסיות הילדים בהן החוסר בברזל היה נפוץ יותר נצפו עיכובים בהתפתחות הקוגניטיבית, בכישורים המוטורים והחברתיים-רגשיים. מסיבה זו ממליץ משרד הבריאות להוסיף ברזל לכל תינוק מתום החודש השלישי לחייו.

 

 

ברזל – מהיכן הוא מגיע לילד ?

 

ברזל הינה מולקולה הנמצאת במזונות רבים. כמות הברזל במקורות השונים אינה המדד היחיד שאותו יש לבדוק כאשר אנו דנים בברזל כיוון שזמינות הברזל לגוף משתנה בין המקורות השונים. למשל ברזל שמקורו בבשר אדום, עוף או דגים נספג בשיעור של 15%-30% בעוד שממקורות אחרים הספיגה היא רק של 5%-10% מסך הברזל שהיה במזון.

חלב אם הינו דל יחסית בברזל אך ספיגת הברזל מחלב אם היא פנומנלית וכ- 50% מהברזל שבחלב נספג ע"י התינוק.  כך שרוב התינוקות שיונקים אינם סובלים מאנמיה. באופן כללי היום רוב התינוקות, בין אם יונקים או מוזנים בתחליפים, אינם סובלים מחוסר ברזל. למרות זאת, לאחר גיל 6 חודשים משתנה התזונה עקב הוספת מזונות אחרים ואז לעיתים עלולות להיווצר בעיות בכמות הברזל הנספגת.

 

מה ידוע לנו כיום על הקשר בין ברזל והתפתחות ?

 

הקושי שבחקר הבנושא :

בשלושת העשורים האחרונים פורסמו מספר גדול יחסית של מחקרים שעסקו בנושא זה. חוקרים רבים מנסים לקדם את נושא העשרת התזונה בברזל בעוד שחוקרים אחרים עדיין אינם משתכנעים מההוכחות שמספקים המחקרים.

הבעיתיות הגדולה במחקרים נובעת לא מהקושי למדוד את רמות הברזל או את יכולת ההתפתחות של הילדים בתחומים השונים (שני הדברים קלים יחסית לבצוע) אלא מהקושי להוכיח שהאחד נובע מהשני.

לדוגמא: נניח שאוכלוסיות הנמצאות במצב כלכלי-חברתי קשה עלולות להקדיש פחות משאבים לילדיהם וגם תזונתם לא תהיה מספקת. לכן, ילדים אלה עלולים לסבול מחוסר ברזל וכן מרמה התפתחותית מעט שונה מאוכלוסיות אחרות אך לא חוסר הברזל הוא שגרם לכך. הוספת ברזל מניעתית במצב זה לא תשנה את המצב הכלכלי-חברתי בו חיים ילדים אלה ולכן גם לא תוסיף דבר ליכולתם להתפתח במישור הקוגניטיבי או בכל מישור אחר.

ניתן לעקוף בעייתיות זו ע"י מחקרים בתוך אותה אכלוסיה אך מחקרים אלה בחלקם אינם אנושיים כיוון שהם דורשים להשאיר חלק מהילדים חסרי ברזל ובאחרים לטפל. כאשר המחקר מבוצע בצורה אנושית הוא לרוב יקר מאוד ודורש משאבים גדולים. כך שחלק גדול מהמחקרים מנסה לעשות את מה שניתן בתקציב שניתן לו תוך כדי "עיגול פינות" מסוים.

ניתן לעומת זאת לערוך ניסויים בחיות מעבדה ולבדוק את ההבדלים בין אוכלוסיות בהן יש או אין חוסר ברזל אולם לא ברור שבבני-אדם הממצאים יהיו זהים.

 

חוסר בברזל והמח

 

מניסויים בחיות מעבדה נמצא שחוסר ברזל משפיע הן על מבנה המח והן על תפקודו. יש מעוט של עדויות על בעיות דומות בילדים והמחקרים אינם עשויים בצורה אידאלית, אך מספר מחקרים הראו שיש הבדל בפעילויות מוחיות שונות של ילדים שסבלו מאנמיה לעומת ילדים שלא היו אנמים. החלק המטריד יותר במחקרים אלה היה שהבדלים אלה שהיו "לרעת" הילדים האנמים לא תוקנו כאשר תוקנה האנמיה ע"י הוספת ברזל.

טענה אחרת (שלא הוכחה) גורסת שבחוסר ברזל חל שינוי בהתנהגות שכתוצאה ממנו ילדים אנמים הם ניידים פחות מילדים שאינם אנמים, לכן הם חוקרים פחות את סביבתם ודורשים פחות גרויים מהמטפלים שלהם ומכאן שהתפתחותם מתעכבת.

אומנם טענה זו עדיין אינה מוכחת אך מספר מחקרים הראו שילדים אנמים נוטים לההתנהגות מפוחדת יותר, סגורה יותר ופחות פתוחה לקשרים וכן שהילדים היו עצובים יותר ביחס לילדים שאינם אנמים.

 

חוסר ברזל בילדים : מחקרים משווים

 

במחקרים רבים נמצא הבדל בהשגיהם של ילדים בבי"ס בין ילדים שאינם אנמים ובין ילדים אנמיים או אנמיים הנמצאים בטיפול. יש לציין שהיו מספר מחקרים שלא הראו תופעה זו. מחקרים מסוג אחר בדקו את הישגי הילדים ביחס לרמת ההמוגלובין שלהם (המוגלובין הינו החלבון העיקרי בכדוריות הדם האדומות ולמעשה זהו מדד הן לאנמיה ובעקיפין לכמות הברזל). מחקרים אלה הראו שיש קשר בין רמת האנמיה ורמת ההישגים של הילדים בתחומים שונים וככל שרמת ההמוגלובין היתה נמוכה יותר כך ירדו הישגי הילדים.

מספר מחקרים עקבו לאורך תקופה של שנים אחרי ילדים החל מגיל מספר חודשים ועד גיל בי"ס. במחקרים אלה נמצא שילדים שהיו אנמים בילדותם הראו השגים התפתחותיים נמוכים יותר בשטחים שונים. מחקרים אלה לוקים בחלקם בשיטה בה הם מבוצעים וניתן לבקר את דרך ביצועם אך הם מראים מגמה מסויימת שקשה להתעלם ממנה.

במחקרים אלה הודגם שילדים אנמים, בנוסף להישגים הנמוכים יותר במבחנים השונים, היו גם בעלי יותר קוי התנהגות דכאוניים וחרדתיים וכן הפרעות ריכוז ופעילות יתר.

 

ומה קורה כאשר מוסף ברזל ?

 

מספר מחקרים עסקו גם בנקודה זו. בילדים מתחת לגיל שנתיים הודגם בחלק מהמחקרים שילדים אנמים שטופלו בברזל הראו שיפור במדדים שונים שנבדקו ובחלקם לא חל כל שינוי. לא ניתן להסיק מסקנות חותכות מניסויים אלה אך הרושם הוא שיש לטיפול בברזל השפעה חיובית על הילדים האנמים.

בילדים מעל גיל שנתיים הראו רוב המחקרים שיש הבדלים לרעת ילדים בעלי חוסר ברזל ואנמיה ושתיקון החוסר בברזל הביא את הילדים האנמים לבצועים דומים לחבריהם נטולי האנמיה. המקום היחידי בו לא הודגם שיפור היו הישגי הילדים האנמים בבי"ס. הילדים האנמים היו כקבוצה בעלי הישגים פחותים מהילדים נטולי האנמיה וטיפול בברזל לא הביא לשינוי.

לסיכום : רוב המחקרים הראו שלילדים עם חוסר ברזל הישגים נמוכים יותר הן במבחנים השונים והן בהשגיהם בבי"ס. לאחר טיפול נצפה שיפור ביכולת שהראו הילדים במבחנים השונים אך לא נצפה שינוי בהשגיהם בבי"ס.

 

ואם מנסים לתת ברזל כמניעה  ?

 

מספר מחקרים התיחסו גם לנושא זה ובדקו אוכלוסיות ילדים שהוסף להם ברזל בצורה יומית דרך התזונה על מנת שלא להגיע למצב של חוסר ברזל או מצב של אנמיה ביחס לאוכלוסיות דומות בהן לא ניתן חיזוק בברזל.

מחקר אחד הראה שיש שיפור ביכולות השונות של הילדים סביב גיל 6-12 חודשים אך בגיל 15 חודשים לא היו הבדלים בין הקבוצות. מחקרים אחרים הראו תוצאות דומות.

לסיכום : חיזוק בברזל יכול כפי הנראה לשפר במעט את יכולותיהם של תינוקות שנהנו מהעשרה בברזל ביחס לכאלה שלא הועשרו, כפי שנבדק במבחנים שונים, אך השיפור הינו קטן אם בכלל וההבדלים נעלמים בשנה השניה לחיים.

 

סיכום :

מתוך כלל המחקרים הרבים הקיימים בספרות הרפואית היום יש קביעה אחת בלתי ניתנת לערעור – קבוצת ילדים בהם נמצא חוסר בברזל או אנמיה נמצאת בסיכון גבוה לעיכוב התפתחותי כלשהוא בהווה או בעתיד . הסיבה לעיכוב זה יכולה להיות נעוצה במצב החברתי-כלכלי של ילדים אלה או עקב בעיה רפואית הנגרמת מהחוסר בברזל.

העדויות העולות מהמחקרים אינן מאפשרות לנו לתת הוכחה חד משמעית לכאן או לכאן, אך רשויות בריאות שונות בעולם כולל ארה"ב וגם אצלנו ממליצות על הוספת ברזל ומעקב אחר אנמיה בשנות החיים הראשונות.

גם אם אין עדיין הוכחות חותכות לקשר בין ברזל והתפתחות הרי שההגיון הבריא טוען ששמירה על מאזן ברזל תקין הינה רצויה בכל מקרה .

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים