רופא מחלה הורים

אדמת


מחלות זיהומיות > אדמת

אדמת – Rubbella

 

הקדמה :

 

מחלת האדמת זוכה לעדנה אצל הורים רבים בארץ בזכות שמה. ההורים מקשרים בין צבעה האדום של כל פריחה מזדמנת ומחלת האדמת. אחת השאלות הנפוצות בילדים הסובלים מפריחה היא : ד"ר זה אדמת ? כדי להעמיד דברים על דיוקם,פריחה היא אירוע שכיח למדי אצל ילדים (לרוב עקב מחלות וירליות שונות). מחלת האדמת,כיום בעידן החיסון היא אירוע נדיר יחסית.

בפרק זה נתאר את המחלה ,השלכותיה (בעיקר על נשים הרות) והחיסון הקיים עבורה.  

 

היסטוריה :

 

השם אדמת הינו תרגום מהשם הלטיני "רובלה" שמשמעו  "אדום קטן". עד שנת 1814 נחשבה מחלת האדמת כסוג של שנית או חצבת , משנה זו והלאה החליטו רופאים גרמניים שהיו "מומחים" באדמת שמדובר במחלה נפרדת. מסיבה זו מכונה האדמת גם "חצבת גרמנית" בחלק מהמקורות. רק בשנת 1914 הראו מחקרים בקופים שהמחלה מועברת ע"י וירוס ,אישוש לממצא זה בבני אדם פורסם בשנת 1938.הוירוס עצמו זוהה בשנת 1962 .

 וירוס האדמת שייך למשפחת ה- togavirus, זהו וירוס מבוסס RNA העטוף במעטפת . הוירוס אינו יציב בסביבה ונהרס בקלות ע"י גורמים שונים.

 

ההדבקה :

 

וירוס האדמת מועבר מאדם לאדם ע"י פיזור טיפתי מהפרשות שמקורן במערכת הנשימה.אין בעלי חיים מלבד האדם הנושאים את וירוס האדמת. לאחר חדירתו של הוירוס למערכת הנשימה הוא מתרבה,ככל הנראה,ברקמות הלע ובבלוטות הלימפה האיזוריות במשך 5-7 ימים. לאחר מכן פורץ הוירוס למחזור הדם (תהליך המכונה "וירמיה") ומתפשט בכל הגוף. במידה והחולה היא אישה הרה,זהו השלב בו מדבק הוירוס את השליה ודרכה את העובר.הוירמיה חולפת ברגע הופעת הפריחה. בצואה ניתן למצוא את הוירוס 4 ימים טרם הפריחה ועד 4 ימים מסיומה.

תקופת הדגירה מרגע ההדבקה ועד תחילת המחלה נעה בין 12-23 יום, לרוב סביב 14 יום. משך המחלה 5-7 ימים מרגע הופעת הפריחה. ניתן למצוא את הוירוס בחלל הלע של החולים משבוע טרם הופעת הפריחה ועד כשבוע לאחר העלמה, כלומר החולים מדבקים במשך כל הזמן הזה ולא רק בזמן המצאות הפריחה.לאחר כשבוע כמות הוירוסים בחלל הלע יורדת משמעותית והחולים אינם נחשבים מדבקים יותר. התקופה בה החולים נחשבים למדבקים ביותר היא בדיוק בזמן התפרצות הפריחה.

בטרם הוחל בחיסון כנגד אדמת היתה המחלה תוקפת בעיקר בחורף ובתחילת האביב. התחלואה היתה מאופיינת במגיפות שהתרחשו כל 5-9 שנים.

 

מהלך המחלה :

 

בכמחצית מהמקרים התחלואה היא נטולת תסמינים ,כלמר, למרות שהילד חולה ,לא הוא ולא הוריו מודעים לכך. ילדים אילו יכולים להדביק אחרים גם אם אינם מודעים למחלתם הם.  ברוב המקרים הפריחה תהיה הסימן הראשון למחלה ולא יהיו סימנים המקדימים לה.

בילדים מבוגרים יותר או במבוגרים ניתן לפעמים לזהות חום נמוך, הרגשת חולשה,הגדלת בלוטות לימפה ונזלת 1-5 ימים טרם הופעת הפריחה. בחלק מהחולים ניתן לראות בלע,טרם הופעת הפריחה,נקודות אדומות קטנות על החיך שלפני הענבל.

 

הפריחה באדמת מופיעה לרוב באיזור הפנים ומשם מתפשטת לכיוון הרגליים. לרוב הפריחה איננה מגרדת אך לעיתים יש גרד נלווה. הפריחה היא לרוב חלשה ולא מרשימה בצבעה ומורכבת מנקודות קטנות שאינן מתאחות למשטחים (למעט מקרים לא שכיחים ואז לרוב ניתן לראות את המשטחים האדמדמים באיזור הבטן). משך הפריחה הינו כ-3 ימים. תחילת הפריחה מלווה בהופעתם של נוגדנים כנגד אדמת בדמו של החולה.

הגדלת בלוטות לימפה היא אחד הסימנים הקלאסיים של אדמת – הספרות מתארת הגדלת בלוטות באיזור שמאחורי האוזניים בעורף ובאיזור הצואר האחורי. הבלוטות לרוב מופיעות יחד עם הפריחה אך לעיתים גדלות עוד טרם הופעת הפריחה. בלוטות הלימפה המוגדלות לרוב רגישות למגע אך רגישות זו חולפת במהרה. הבלוטות עצמן לעומת זאת יכולות להשאר מוגדלות מספר שבועות בטרם ישובו לגודלן הטבעי.

כאבי מפרקים ודלקת מפרקים הינם התופעה הנלווית השכיחה באדמת,בעיקר במבוגרים (עד 70% מהחולים המבוגרים מדווחים על תופעה זו). המפרקים יכולים להיות אדומים נפוחים וכואבים. המפרקים הנוטים למעורבות הם : אצבעות הידיים ושורש כף היד וכן הברך. ברוב המקרים מופיעים הכאבים עם הפריחה וחולפים תוך 4 שבועות. מהלך ארוך יותר הינו נדיר.

 

סיבוכים :

 

דלקת של רקמת המח – מתרחשת ב- 1:6000 מקרים, יותר שכיחה במבוגרים ובעיקר בנשים. סיבוכים נוספים המתועדים בספרות הינם : אירועי דימום עקב ירידה בכמות הטסיות (תאים בדם האחראיים על הווצרות קריש הדם) בעיקר בילדים השכיחות המתועדת היא 1:3000. דלקת באשכים מתועדת אך נדירה.

 

אדמת ונשים בהריון – תסמונת אדמת מולדת (תא"מ) :

 

בשנת 1940 התחוללה  מגיפה של אדמת. בשנת 1941 דיווח רופא עיניים בשם נורמן גרג על 78 מקרים של תינוקות שסבלו מקטרקט מולד (קטרקט – בעיברית "ירוד" הינו מצב בו ישנה עכירות של העדשה בעין וחוסר יכולת להעביר אור לכיוון הרשתית)  לאחר שאמם חלתה באדמת במהלך ההריון. היה זה הדיווח הראשון על תא"מ. מאז למד העולם פרטים נוספים על מצב זה ועל הצורך במניעתו באמצעות חיסון כנגד האדמת.

בשנת 1964-1965 נרשמו בארה"ב 12.5 מליון מקרי אדמת. כתוצאה מהם נולדו כ-20000 ילדים שסבלו מתא"מ. בשנת 1969 הוחל בחיסון כנגד אדמת וכיום ירד מספר המקרים המדווח לשנה בארה"ב לפחות מ-10 .מקרים אילו מתרחשים בעיקר באוכלוסיות מהגרים שאינן מחסנות.

עובדה זו באה להדגיש את משמעותו הקריטית של החיסון למניעת התרחשותם של מקרי תא"מ.

 

וירוס האדמת הוא אחד הוירוסים המזיקים ביותר לרקמותיו של העובר . הוא משפיע למעשה על כל הרקמות וגורם למומים מולדים רבים וכן למוות תוך רחמי של העובר,לידה מוקדמת או הפלה. גודל הנזק הנגרם לעובר תלוי בשלב ההריון בו חלתה האם כשככל שההריון צעיר יותר כך מידת הנזק גדולה יותר. 85% מהתינוקות שאימם חלתה ב-3 החודשים הראשונים להריון יראו סימנים של תא"מ בעוד  שהדבקות האם לאחר שבוע 20 תביא לנזקים לעובר בשכיחות נמוכה מאוד.

הסימן השכיח ביותר לתא"מ הינו החרשות ולעיתים הוא יכול להיות הסימן היחדי בעיקר במקרי ההדבקה בשלבי ההריון שאחרי חודש 4 . פגמים שכיחים נוספים הינם:

 בעיות עיניים שונות כגון קטרקט , עין קטנה, יתר לחץ תוך –עיני ועוד.

מומי לב שונים המתבטאים באנטומיה לא תקינה של המחיצות בין החדרים , שינויים במסתמים השונים ועוד.

בעיות נוירולוגיות שונות כגון ראש קטן מהמצופה והפרעות קוגניטיביות שונות.

בנוסף ניתן למצוא צהבת מולדת,הגדלה של איברי הבטן,סימנים עוריים עקב דמם ושינויים בכמות טסיות הדם ובעיות בהשקעת סידן בעצמות.

 

איך מאבחנים אדמת :

 

כאשר יש חשש שמישהו חלה באדמת,עקב הסימנים בבדיקתו הגופנית יש לאשר את האבחנה בעזרת זיהוי נוגדנים כנגד הוירוס בבדיקת הדם שלו.  למעשה נוגדנים כנגד הוירוס יכולים להמצא בכל אחד שחוסן כנגדו , אבל בבדיקה מחפשים סוג נוגדן מסויים המצביע על הדבקה שחלה זה מקרוב (ניתן להבחין בין הדבקה ישנה לחדשה לפי סוגי הנוגדים ושיטה זו מאפשרת לנו להבדיל בין זיהום בעבר הרחוק ובין זיהום שמתרחש כרגע).

 

החיסון לאדמת :

 

למעשה החיסון הניתן כיום אושר לשימוש החל בשנת 1979 .מדובר בזן של וירוס חי מוחלש שאינו מכיל חלבונים מכל מקור אחר מלבד אנושי.הוירוס המדובר אינו מדבק אחרים למעט דרך חלב אם. ניתן לחסן עם וירוס זה כחיסון בודד או בשילוב עם חיסון כנגד חזרת או בשילוב משולש עם חיסון כנגד חזרת וחצבת (זהו השילוב המקובל בארץ בגיל שנה ובכיתה א, בנות מחוסנות פעם נוספת בתחילת התיכון. למעשה כל חיסון כנגד אדמת בארץ ינתן כחיסון משולב כנגד חצבת וחזרת יחד).

מתן החיסון בגיל שנה ומעלה מספק תגובה חיסונית ב-95% מהילדים. ב-90% מהמקרים מספק החיסון הנ"ל הגנה למשך 15 שנה לפחות אך בחלק גדול מהמקרים החיסון מספק כנראה הגנה לכל החיים.

 

האם צריך לבדוק את רמת החיסון כנגד אדמת טרם הכניסה להריון ?

 

כן. כאמור בחלק מהמקרים למרות החיסונים יש ירידה ברמת הנוגדנים המגינים כנגד המחלה ובנשים הנמצאות טרם הריון אנו רוצים הגנה מוחלטת מפני תא"מ. מסיבה זו מומלץ לכל אישה המתעתדת ללדת להבדק טרם ההריון ולוודא את מצבה.

 

האם מותר להתחסן בזמן הריון ?

 

לא. החיסון הינו של וירוס חי. למרות שמדובר בוירוס מוחלש ולמרות שאין הוכחות לנזק הנגרם לעובר כתוצאה מהחיסון , לא ניתן לשלול גרימת נזק לעובר ולכן החיסון אסור בזמן הריון. בנוסף אין להכנס להריון במשך חודש מזמן החיסון.

 

תופעות לוואי מהחיסון :

 

חיסון האדמת הינו חיסון בטוח מאוד בילדים. תופעות הלוואי מדווחות בשכיחות גדולה יותר במבוגרים בעיקר נשים וכוללות חום,הגדלת בלוטות לימפה וכאבי פרקים. כאבי הפרקים הם התופעה השכיחה יותר ומתרחשים ב 10-25% מהנשים המחוסנות . הם מופיעים 1-3 שבועות לאחר החיסון נמשכים 1-3 שבועות וחולפים.

 

טיפול :

 

אין טיפול לאדמת. המחלה קלה ברוב המקרים וחולפת במהירות או שאינה מורגשת כלל. אין גם כל טיפול לאדמת בזמן הריון אך הזיהוי הוא בעל חשיבות עליונה לצורך מעקב הריוני הדוק אחר התפתחות העובר.

 

לסיכום :

 

למרות שהאדמת הינה מחלה "קלה" יחסית היא מהווה סכנה גדולה לעוברים ברחם אימם ולכן חשיבות השמירה על רמת חיסון גבוהה באוכלוסיה היא קריטית. העובדה שוירוס האדמת חי בבני-אדם בלבד מאפשרת את הכחדתו בעתיד ע"י חיסון כלל-עולמי של האוכלוסיה.

למרות שהמחלה כיום אינה שכיחה,התפרצויות מתחוללות לעיתים ,עקב מגע של אוכלוסיה לא מחוסנת או בעלת חסינות נמוכה עם פרט חולה. מסיבה זו יש להקפיד על עמידה במשטר החיסונים המקובל בגיל הילדות וכן על ווידוא מצבה החיסוני של כל אישה המתעתדת ללדת.

 

 

 

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים