רופא מחלה הורים

עצירת נשימה בילדים


עד גיל שנה > עצירת נשימה בילדים

עצירת נשימה בילדים :

 

עצירת נשימה בילדים גורמת ללחץ אצל הורים רבים. בחלק מהמקרים אירוע זה עלול אף לגרום לעילפון הן אצל הילד (והן אצל ההורים....) . פרק זה יעסוק בתופעה מסקרנת זו במשמעותה ובדרך להתמודד עימה.

 

מה זה עצירת נשימה בילדים ?

 

התופעה באופן כללי היא בלתי רצונית ולא נשלטת ע"י הילד. היא מתבטאת בבכי שמביא להפסקת נשימה ("הילד "נתקע" באמצע הבכי-כפי שתאר זאת אחד החולים).  באפן אבסורדי  הבעיה חלה בזמן הוצאת האויר ולא הכנסתו כך שהשם לא ממש מייצג.

 

ניתן לחלק את התופעה לשני סוגי אירועים הראשון מכונה "עצירת נשימה המלווה בהכחלה" :

  • בסוג אירוע זה הנגרם לרוב לאחר כעס , תסכול או כאב הילד או הילדה מתחילים לבכות שואפים אויר לריאותיהם ואח"כ מבצעים הוצאת אויר ארוכה וחזקה. בזמן הוצאת האויר הילד לרוב מכחיל ולעיתים מאבד לאחר תקופה את הכרתו והופך להיות רפוי. רוב הילדים שבים להכרתם תוך פחות מדקה .
  • מבחינה פזיולוגית התהליך המתרחש בגוף הינו של חוסר בחמצן וירידה ביכולתו של הלב להזרים דם לגוף עקב הלחץ הגבוהה שנוצר בבית החזה. שני אילו תורמים לעילפון במידה והוא מתרחש. ההכחלה המהירה המתרחשת בילדים אילו היא על רקע חוסר בחמצן ויתכן שאף חלים עקב שינויים בזרימת הדם בכלי הדם שליד העור ובכך מוחמרת תופעת הכיחלון.
  • בכל הילדים הללו אין כל בעיה בין האירועים. אין מדובר כאן בפרכוס ובדיקות של גלי המח (EEG) הן תקינות ולא משנה עד כמה האירועים דחופים הם אינם גורמים לכל בעיה בהתפתחות המוחית או בעית התפתחות אחרת.

 

סוג אחר של עצירת נשימה מכונה "עצירת נשימה המלווה בחיוורון"

  • בסוג זה הגרוי להפסקת הנשימה הינו לרוב כאב , לאחר האירוע המכאיב הילד הופך חיוור ומאבד את הכרתו כמעט ללא בכי.
  • הסיבה לאיבוד ההכרה כאן היא עקב הפרעה בתפקוד החלק האוטונומי של מערכת העצבים ( אותו חלק של מערכת העצבים שהינו האחראי על כל הפעילויות האוטומטיות בגוף שאנו מבצעים בלי שנהיה מודעים לכך כמו נשימה , שמירת ל"ד, קביעת רמת הדופק וכולי) ההפרעה עלולה לגרום לשנויים בדופק בזמן שהיא מתרחשת אך לא מדובר על בעיה שמקורב בלב.
  • הילד מתעורר לרוב תוך דקה מזמן האירוע וגם פה אין כל בעיות נלוות של מערכת העצבים –אין פרכוסים אין פגיעה מוחית והילד לא ניזוק כלל.

 

לעיתים קשה להבדיל בצורה טובה באיזה סוג של עצירת נשימה מדובר ואז מכונה הסוג "משולב".

 

בעיות באבחנה :

 

הבעיה המשמעותית היא להבדיל בתיאור המגיע לרופא בין פרכוס ובין עצירת נשימה. בחלק קטן מהילדים עצירת הנשימה אפילו עלולה להגמר עם פרכוס עקב ירידה זמנית באספקת החמצן למח – עובדה המקשה על ההבדל בין השניים ע"י שאלות בלבד. לרוב הסיפור הוא קלאסי והאבחנה קלה אך לעיתים ההבדלה היא קשה.

יש לזכור שברוב המחלות הפרכוסיות תהיה עדות לכך גם בבדיקות אוביקטיביות כגון EEG. במקרים בהם האבחנה ממש לא ברורה ניתן לצלם את הילד בזמן אירוע ולהציג את המתרחש לרופא המטפל.

 

כמה זה נפוץ ?

 

התופעה מתרחשת בכ-5 אחוז מהילדים. כשבנים ובנות נמצאים בשכיחות דומה. גיל ההתחלה הוא לרוב 6 חודשים אבל ב-7 אחוז מהילדים מופיעים האירועים מתחת לגיל חודש. הגיל בו מתרחשים רוב המקרים הוא בין 6-18 חודש . בכרבע עד שליש מהילדים יש סיפור משפחתי של עצירת נשימה אצל אח או קרוב אחר מדרגה ראשונה. באותה משפחה אחים יכולים להיות בעלי עצירת נשימה משני הסוגים.נדיר שהתופעה תתחיל אחרי גיל 5 ובמקרים אילו יש לחשוד באבחנות אחרות למרות שהתופעה מתוארת.

 

האם אותו ילד יכול לבצע את שני סוגי עצירות הנשימה ?

 

כן. זה לא קורה לעיתים קרובות אבל אפשרי. לרוב יהיה סוג אחד דומיננטי.

 

למה זה קורה ?

 

אין תשובה טובה בספרות הרפואית. יש חוקרים שטוענים שמדובר בבעיה כלשהיא בתפקוד מערכת העצבים המרכזית או יותר נכון החלק האוטומטי שלה (המכונה המערכת האוטונומית), אבל אין עדיין מנגנון ברור המסביר את התופעה.

מה שכן נמצא זה קשר הדוק בין עצירת נשימה וחוסר בברזל המביא לאנמיה. ברוב המחקרים כשני שליש מהילדים שהיו בעלי עצירת נשימה לקו באנמיה וטיפול בבעיה זו שיפר באופן משמעותי את מצב הילד והקטין את תדירות האירועים.

 

טיפול:

 

אין טיפול יעיל למעט תיקון רמת הברזל וההומגלובין במידה ואכן קיימת אנמיה , תיקון זה מביא במקרים רבים להטבה משמעותית בסימנים ולעיתים אף להעלמותם.

טיפול כנגד פרכוסים אינו מומלץ ואינו עוזר . ניתן גם לנסות להמנע מדברים הגורמים להתחלת האירוע אך לא במחיר כניעה מוחלטת לרצונו של הילד שכן אז עלול להווצר מצב בו הילד "מפעיל" את עצירת הנשימה לצורך השגת הטבות מהוריו – לא מומלץ.

בכל מקרה של אירוע יש לדאוג שהילד לא יחבל,אבל כעקרון אין צורך בבצוע פעולות גבורה כגון החייאה וכו- כזכור רובם המוחלט של הילדים יתעורר תוך פחות מדקה וישוב ללא פגע לפעילות מלאה.

 

לסיכום : הפסקת משימה היא לרוב אירוע שאינו גורר כל בעיה למרות שיכול להסתיים בעילפון או בפרכוס. בילדים אילו יש לוודא את האבחנה על-ידי רופא מומחה ולשלול כל בעיה אחרת כבסיס לעילפון – כגון בעיה לבבית או נוירולוגית. ברוב המקרים התופעה תחלוף הגיל הילדות המוקדם.

 

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים