רופא מחלה הורים

מנינגוקוק ("החיידק האלים")


מחלות זיהומיות > מנינגוקוק ("החיידק האלים")

מנינגוקוק – ("החיידק האלים") - Neisseria meningitides

 

תחלואה במנינגוקוק מוכרת מזה שנים רבות ומספר המקרים המזוהה מדי שנה הינו יציב למעט שנים של מגיפות ואז המספר יכול לעלות. לאור הענין הרב שמעורר חיידק הזה בציבור נסקור בפרק זה את הידוע אודות החיידק ,התחלואה שהוא גורם וכן הטיפולים הקיימים למי שהיה חשוף לחולה.

 

הסטוריה :

 

תיאורים אודות מחלות המתאימות לזיהום בחיידק המנינגוקוק נמצאות בספרות הכתובה כבר החל מהמאה ה-16 . למרות זאת התיאור הראשון המקובל על כולם של תחלואה בחיידק זה מוארך לשנת 1805 ונכתב ע"י Vieusseux .החיידק עצמו בודד בשנת 1887 ולמרות ההיכרות רבת השנים עימו ולמרות שקיימים חיסונים כנגד חלק מהזנים ,החיסון כנגד הזן המשמעותי יותר מהווה היום כבעבר את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני הרפואה המודרנית שלא הצליחה בינתיים למצוא נגדו חיסון יעיל אלא רק טיפול תרופתי אנטיביוטי. למרות זאת הנסיונות לפתוח חיסון יעיל נמשכים במלוא המרץ ויתכן ובשנים הקרובות ימצא חיסון יעיל כנגד חיידק זה.

 

החידק :

 

זהו חיידק הנמנה על סוג החיידקים בעלי צורה עגולה (ששמם המדעי קוקים) הנצבעים כגראם-שלילי (צביעת גראם היא צביעה העוזרת להבדיל בסוג החיידק לפי הצבע בו הוא נצבע בשיטה שפתח גראם). שמו המלא של החיידק: Neisseria meningitides וישנם 13 זנים שונים של חיידק זה המכונים באותיות- A,B,C,D,E,X,Y,Z,W-135,H,I.K,L. מעטפת החיידק מכילה רב-סוכרים (פולי-סכרידים) העוזרים להבדיל בין המינים השונים ומהוים את הבסיס ליצירת חיסונים כנגד כל אחד מהזנים. החיידק "מפונק" מאוד ודורש תנאי גדול מיוחדים. נמצא שהוא גם "זללן" ברזל רציני ובנסויים בחיות הודגם שככל שרמת הברזל בדם היתה גבוהה יותר כך המחלה שלה גרם החיידק היתה משמעותית יותר. בלי להכנס עמוק מדי לרזי הביולוגיה המולקולרית של חיידקים אילו יש לציין שתי עובדות חשובות : האחת זן יכול להפוך לזן אחר ע"י שינוי תכונות סוכרי המעטפת שלו,השניה לזן הידוע בשם B יש סוג מעטפת המקשה על יצירת חיסון כנגדו לעומת שאר הזנים שהמעטפת שלהם מאפשר יצור חיסונים בצורה קלה יחסית. הסיבה לכך נעוצה הן במאפיינים המולקולרים של המעטפת והן בכך שיש דמיון רב בין מולקולות שונות בגופינו למעטפת החיידק ולכן קשה לציור נוגדנים כנגד המעטפת של הסוג B.

 

נשאות לעומת מחלה :

 

בני אדם הינם המאגר היחיד של החיידק בטבע והמקום בו הוא נמצא הינו חלל האף והלע. הדבקה נעשית ע"י העברה טיפתית או מגע עם הפרשה של דרכי האויר ממישהו הנושא את החיידק.כבר משנת 1896 ידוע ש 5-10 אחוזים מהמבוגרים הם נשאים שקטים של זנים שונים של חיידקי הניסריה מנינגיטידיס .כשליש מהנשאים ישאו את החיידק בגרונם עד 16 חודשים מרגע ההדבקות .בילדים מתחת לגיל 4 שנים אחוז הנשאות נמוך מאוד –פחות מאחוז בודד.שחיכות הנשאות גדולה ביותר סביב גיל 20 שנים. בגילאים אילו כ-20%  של הצעירים משמשים כנשאים של החיידק. מגיל זה והלאה חלה ירידה בכמות הנשאים.

רק במספר קטן של מקרים חודרים החידקים את רקמות חלל הפה  ומגיעים למחזור הדם וגורמים למחלה קשה ולעיתים אף קטלנית. בשאר המקרים המצאותם של החיידקים בלע- מאפשרת את הפעלת מערכת החיסון היוצרת נוגדנים כנגד החיידק ומביאה לעמידות המאכסן כנגד התפשטות החיידק. מחקרים הראו שכבר כשבועיים לאחר הגעת החיידק לרקמות הלע ניתן לראות תגובה של יצירת נוגדנים מגינים כנגדו. תינוקות שזה אך נולדו מקבלים נוגדנים כנגד החיידק מהאם ונמצא שכמחצית מהתינוקות המולדים נושאים נוגדנים מגינים מפני אחד מזני החיידק. בגילאי 6-24 חודש דועכת רמת הנוגדנים ומשם הלאה יש עליה הדרגתית בכמות הילדים שלהם נוגדנים .לכ-70% מהצעירים נוגדנים בדם כנגד החיידק מסוג A ולכ-86% נוגדנים כנגד סוג B. בזמן מגיפה קיומם של נוגדנים הינו גורם מגן בעוד העדרם הינו גורם סיכון להפגעות מהחיידק. ככל הנראה גם סוגי חיידקים אחרים שאינם מנינגוקוקים מביאים ליצור נוגדנים המגינים מפני המנינגוקוק. המנינגוקוק מסוגל ליצור הן תחלואה "בתפזורת" כלומר לא כחלק ממגיפה או מהדבקה המונית והן תחלואה מגיפתית שבה החולים נדבקים אחד מהשני. למעשה כיום מאז מחוסנים הילדים כנגד חיידק ההמופילוס אינפלואנזה מסוג B כחלק משגרת החיסונים הפך חיידק המנינגוקוק לגורם השכיח ביותר לדלקת קרום המח שהרקע שלה חיידקי (יש להבדיל בין מצב זה למצב השכיח יותר של דלקת קרום המח הנגרמת על רקע וירלי  - שזו לרוב מחלה קלה מאוד שחולפת במהירות וללא תופעות לוואי). 

 

אפידמיולוגיה :

 

שכיחות התחלואה בארה"ב בין מאז שנות השישים מוערכת בכמקרה לכל 100.000 תושבים. בארץ בשנת 2003 דווחו 38 מקרים ובשנת 2004 דווחו 51 מקרים ,סקר שפורסם בארץ בשנת 94 קבע את שכיחות מקרי דלקת קרום המח על רקע מנינגוקוק על 5.2 לכל 100.000 תושבים. המחלה יכולה להתרחש בכל חודשי השנה אך יש נטיה לתחלואה מוגברת בחודשי האביב המוקדמים. למרות שניתן להדבק בחיידק בכל גיל המחקר האפידמיולוגי מצביע על כל ששכבות הגיל שנפגעות יותר הן ילדים קטנים (גלאי 1-4 שנים מהווים כמחצית מהחולים) ומתבגרים ומבוגרים צעירים. יש לציין שטרם מלחמת העולם השניה היו מגיפות של תחלואה בחיידק המנינגוקוק (בעיקר מסוג A) נפוצות בעולם המתועש. לאחר המלחמה ירדה שכיחות מגיפות אילו והן הפכו לנדירות  מסיבות שאינן ברורות לחלוטין.

רוב מקרי ההדבקות בעולם נגרמים ע"י הזנים A,B,C,Y,W135 . באירופה הזנים B ו-C אחראים לרוב ההדבקות לעומת אסיה ואפריקה שם הזנים השכיחים הם A,C. בארץ בדומה לארה"ב ולשבדיה שכיחות הזן Y נמצאת בעליה.

האיזור הגיאוגרפי המוכה ביותר בחיידק המניגוקוק מכונה "חגורת המנינגיטיס" ומשתרע מאתיופיה במזרח ועד לסנגל במערב . באיזור זה שכיח הזן A . שכיחות התחלואה באיזור זה גדולה פי כמה ממה שמקובל במדינות מתועשות ואחת ל 8-12 שנים מתחוללת מגיפה שמעלה את שכיחות התחלואה ל-500-1000 מקרים לכל 100.000 תושבים. שכיחות התמותה מתחלואה בחיידק באיזור זה עומדת על 10%.

סוגים B ו-C אחראים על המקרים המפוזרים והתפרצויות קטנות ברוב הפעמים ואוהבים לפעול בעיקר בחודשי החורף במדינות מפותחות. הסוג W135 נפוץ מאוד בעולי רגל המקיימים את מצוות החאג ובקרוביהם החושפים אליהם לאחר חזרתם המעליה לרגל (ההדבקות נעשית בזמן העליה לרגל בה תנאי הצפיפות משמשים כר נח להדבקות)

 

איך מתחילה המחלה ?

 

מסיבות שאינן ברורות לגמרי חלק מחיידקי המנינגוקוקוס הינם אלימים יותר ולא מסכימים לשבת בשקט בגרון אלא חודרים את רקמות מערכת הנשימה וחודרים לדם. חדירה זו לדם היא אירוע המפתח המביא לתחילת המחלה שיכולה להתקדם במספר אופנים. צורות המחלה האפשריות (רשימה חלקית) הן :

 

דלקת של קרומי המח

אלח-דם

מנניגוקוקסמיה

תחלואה של מערכת הנשימה : דלקת ריאות או דלקת אוזניים

זיהום ממוקד: דלקת של מפרק, דלקת של קרומי הלב

 

מהם סימני המחלה :

 

איבחון מחלה זו בשלביה המוקדמים הינו אתגר רציני כיון שלמעשה היא אינה שונה בצורה משמעותית ממגוון מחלות אחרות (שפגיעתן כמובן קלה הרבה יותר).

התחלואה מתחילה,כאמור, כשחיידק המנינגוקוק מצליח לעשות את דרכו דרך רקמות מערכת הנישמה ולהגיע למחזור הדם. מכאן עומדות בפני החיידק 3 אפשרויות : נטרול ע"י נוגדנים מגינים והעלמות שקטה מזרם הדם, הגעה והתיישבות בקרומי המח או המשך התרבות במחזור הדם. ממחזור הדם יכול החיידק להתפשט לרקמות שונות כגון קרומי המח,עור,כליות,בלוטת האדרנל, קרומי הלב מפרקים ועוד ומכאן שיש צורות תחלואה רבות הנגרמות ע"י חיידק זה. מרגע שמגיע החיידק לדם הוא מתחיל לגרם נזק לכלי הדם .נזק זה גורם להווצרות קרישי דם ונזק רקמתי עקב חוסר אספקת דם ברקמות הסובבות. ניתן לזהות קרישי דם בעור ,ברקמות ריריות,בכליה באדרנל ולעיתים אף בריאות.

התחלואה הנגרמת מהתפשטות זו של החיידק משתנה מאדם לאדם כשלחלק מהחולים המזל הטוב לחלות בצורה קלה ולהחלים במהירות וללא פגע ומהצד השני חלק מהחולים סופגים פגיעה רב מערכתית קשה המביאה למותם. כמחצית מהחולים מציגים זיהום של קרומי המח (מנינגיטיס) כחלק ממחלתם.

 

בחולים בהם יש דלקת קרום המח,המחלה מתחילה בצורה פתאומית עם כאבי ראש חום גבוה ובהמשך מופיעים סימני דלק קרום המח – קשיון עורף -נוקשות וכאבים המלווים את הזזת הצואר וחוסר יכולת להרכינו. לעיתים קרובות ילווה מצב זה בבחילות והקאות , רתיעה מאור ושינוי במצב הכרתו של החולה המתבטא בישנוניות יתר, הזיות או דיבור לא ברור.

בילדים (בעיקר בגילאים שמתחת לשנתיים) סימני דלקת קרום המח קשים מאוד לזיהוי הן עקב ההתנגדות הטבעית של הילד לבדיקתו והן מהסיבה שהם לעיתים קרובות אינם דומים לממצאים במבוגרים. הרמזים לקיומו של זיהום בקרומי המח בגילאים אילו הם מרפס בולט ופועם, אי שקט או עצבנות מצד הילד , הכרה מעורפלת והתנהגות שאינה מאפיינת אותו . בכ-75% מהמקרים ניתן לבודד בתרבית דם חיידקים.

חולים הסובלים מ-"מנינגוקוקסמיה-meningococcemia" הם למעשה הסיבה לפחד הגדול שאוחז בהורים רבים לאחרונה עקב רבוי המקרים בחודש האחרון. מצב זה מתרחש ב-5-20% מהאנשים שהחיידק חודר לדמם ומתאפיין בחום גבוה פתאומי המלווה בפריחה הנראית כדימום תת עורי .סימנים נוספים המלווים מצב זה הם:חולשה,צמרמורות,הקאות וכאבי שרירים.הפריחה מופיע תוך מספר שעות מתחילת המחלה היא יכולה להופיע הן בעור והן בריריות הפה או העיניים .לא תמיד יהיו סימני דלקת קרום המח . מצב זה הינו מצב חירום כיוון שהוא מתדרדר במהרה ללא טיפול (ולעיתים גם עם טיפול) לאי-ספיקה רב מערכתית המלווה בירידת לחץ-דם ולעיתים גם הדימומים לבלוטת האדרנל.

דלקת ריאות מתחוללת ב 5-15% מהחולים ולמעשה די קל לפספס אותה- הסיבה לכך היא שרוב הרופאים אינם חושבים על חיידק זה כחיידק הגורם לדלקת ריאות וממילא גם הוכחת קיומו בריאה בזמן הדלקת קשה. מה גם שכפי שהזכרנו קיומו של החיידק בדרכי הנשימה הינו אירוע שכיח ולא חריג למצוא את החיידק בתרביות כיח.

 

איך מזהים את החיידק ?

 

בחולים החשודים נלקחות תרביות הן מהדם והן מנוזל עמוד-השדרה. תרביות אילו מודגרות בתנאים הנוחים להתרבות החיידק ובמידה והוא אכן קיים בנוזלים הללו ניתן לזהות אותו בדגימות,לאחר כיומיים.

ניתן גם לבצע מספר בדיקות ישירות לזיהוי החיידקים בדגימות על-מנת לקבל תשובה מהירה יותר אך בדיקות אילו אינן מדויקות מאוד ובעלות רגישות וסגוליות נמוכות יחסית .מסיבה זו במידה והן שליליות הן אינן שוללות את קיום החיידק ויש צורך בכל מקרה להמתין לתשובת התרבית.

 

כמה קטלני החיידק ?

 

בארה"ב אחוזי התמותה המדווחים הם סביב 10%. יש לציין שאחוזי התמותה משתנים כתלות בגיל החולה בתצורת המחלה במהירות האבחנה וגורמים נוספים אבל אחוזי התמותה הכללים נשארו יציבים למדי במדינות המפותחות בעשור האחרון.

תחלואה במנינגוקוק גוררת אחריה גם סיבוכים ארוכי טווח. 10-20 אחוז מהחולים יסבלו מסיבוכים כאלו. הנפוץ ביותר הינו איבוד שמיעה עקב דלקת הפוגעת בעצב השמיעה. סיבוכים נוספים הם נזקי עור שונים, נזקים לגפיים עקב חוסר באספקת דם ,בעיות נוירולוגיות שונות ועוד.

 

מה קורה כשאחד מבני הבית נדבק ?

 

נניח שאיתרע מזלו של אחד מבני הבית והוא נחשף לחיידק מנינגוקוקוס "אלים" מהרגיל שהצליח לגרום לו למחלה-לשאר בני המשפחה הקרובה והאנשים שעימם הוא בא במגע קרוב (לא מדובר בפגישות מזדמנות אלא ממש שהיה הדוקה במחיצת החולה) יש סיכוי גבוה פי 400-1000 ביחס לאדם רגיל ללקות במחלה. מסיבה זו מטופלים כל המגעים הקרובים באנטיביוטיקה המונעת התפרצות אפשרית של המחלה אצלהם.

 

מניעה וחיסון:

 

מטרתה של המניעה היא הפחתת הזיהומים המשניים של אנשים שהיו במחיצת חולה ידוע. כאמור הסיכוי שלהם לחלות גבוה בהרבה משל אדם רגיל (עד פי 1000).הסיכון לתחלואה משני הוא גבוה ביותר בשבוע שלאחר גלוי המחלה אך סיכון נשאר מוגבר למשך מספר שבועות במידה ולא ניתן טיפול. יש מספר סוגי אנטיביוטיקה המאפשרים טיפול מונע כזה ומשרד הבריאות אחראי על זהוי המגעים הקרובים ואספקת האנטיביוטיקה הנדרשת.

למרות שיש כיום חיסונים נגד רוב הזנים של חיידק זה דוקא הזן האחראי על רוב המקרים B – מהווה אגוז קשה לפצוח. כיום אין עדיין חיסון יעיל נגדו ולכן ההשתלטות על מגיפות והתפרצויות מקומיות מסתמכת גם כיום כמו בעבר על תרופות אנטיביוטיות.

 

טיפול:

 

הטיפול המיידי הינו אנטיביוטיקה כשרוב זני המנינגוקוק מגיבים לפניצילין. בנוסף כמובן טיפול תומך לפי צרכיו של החולה וחומרת מחלתו תוך מעקב אחר התפתחות סיבוכים שונים עם התקדמות המחלה.

 

לסיכום: תחלואה בחיידק המנינגוקוק מתאפיינת במהלך מהיר שתחילתו אינה מלווה בסימנים יחודיים ולכן מקשה על הזיהוי המיידי. בהמשך מופיעים סימנים מכוונים כגון פריחה או סימני קשיון עורף או הדרדרות לא צפויה במצב החולה.  יש לגלות עירנות לזהוי סימנים איו ולהחיש את החולה לקבלת טיפול רפואי. למרות ההד התקשורתי הרבה עדיין מדובר במחלה נדירה יחסית ובחיידק נפוץ יחסית כך שהפחד מחיידק זה (למרות שהוא מוצדק בחלקו) הוא ברוב המקרים מוגזם ונטול בסיס הגיוני.

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים