רופא מחלה הורים

סלמונלה וטיפוס הבטן (Typhoid fever)


מחלות זיהומיות > סלמונלה וטיפוס הבטן (Typhoid fever)

הקדמה :

 

סלמונלה הינה אחד מזיהומי מערכת העיכול הנפוצים ביותר הן עבור בני-אדם והן עבור חיות שונות והיא הסיבה השכיחה ביותר לזיהום חיידקי בדרכי העיכול. קיימים אינספור זנים של חיידק זה ובבני אדם קיימות למעשה שתי צורות תחלואה הנגרמות מהחיידק. לתחלואה משמעותית גורם בעיקר חיידק סלמונלה המכונה סלמונלה טיפי- S. typhi הגורם לטיפוס הבטן .סוג התחלואה השני הקל והנפוץ יותר הינו דלקת של מערכת העיכול הנגרמת ע"י חיידקי סלמונלה שאינם מהסוג טיפי.בפרק זה נדון בחיידק בתחלואה לה הוא גורם ובשיטות הטיפול.

 

היסטוריה :

 

הסלמונלה קבלה את שמה מהחוקר דניאל סלמון שבשנת 1885 בודד לראשונה חיידק סלמונלה ממעיו של חזיר.

 

חיידק הסלמונלה – מאפיינים כלליים :

 

הסלמונלה הינו חיידק מסוג מתג גראם שלילי השייך למשפחת חיידקים גדולה בשם Enterobacteriaceae. לחיידק זה שני מינים ידועים האחד מכונה סלמונלה בונגורי (S. bongori) והשני סלמונלה אנטריקה (S. enterica) . מין האנטריקה מחולק ל-6 תתי-מינים המכונים : entericae,salmae,arizonae,diarizonae,houtenae,indica.כיום ידועים מעל 2500 סוגים שונים של חיידק הסלמונלה וכל שנה מצורפים עוד ועוד סוגים שהוגדרו באותה השנה בכנס המוקש לנושא. הגדרת הסוגים השונים מתבססת על הבדלים הקיימים בשלושה חלבונים המכונים : O ,V,H  .

חלבון ה-O הינו חלבון הנמצא על מעטפת תא החיידק. חלבון ה-H מהווה חלק מהשוטון של החיידק (איבר קטן דמוי ריס העוזר בהנעת החיידק) ו-V הינו חלבון הנמצא בקפסולה של החיידק (מעטפת אותה עוטה החיידק לצורך הגנה ,בין השאר ,נגד מערכת החיסון שלנו). כל אחד מהחלבונים השונים מקבל אות/או מספר והשילוב בין המספרים מגדיר את זהותו של החיידק. למשל 99% מהזיהומים בחיידק הסלמונלה בבני-אדם וחיות בעלות דם-חם מתרחשים ע"י חיידקי סלמונלה מהמין סלמונלה אנטריקה תת-המין entericae  בעלי חלבון O  מהסוגים : A,B,C1,C2,D,E . חיידקי סלמונלה שאינם נמנים על קבוצה זו הם נדירים מאוד בבני-אדם וניתן למצוא אותם בבעלי חיים בעלי דם קר (זוחלים). ובכדי שלא יהיה עלינו לנקוט בהמשך בכל מיני אותיות ומספרים וכיוון שרוב הזיהומים בבני-אדם מתרחשים ע"י מספר קבוצות קטן יחסית נכנה אותן בשמות : Typhimurium, Enteritidis, Typhi השייכים כולם לתת המין entrica ולמעשה 3 הקבוצות הללו הן המעניינות יותר בהקשר האנושי.

החיידקים הנמנים על הקבוצות השונות דומים מאוד האחד לשני מבחינה גנומית (כלומר רצפי הדנא שלהם דומים מאוד) ויש שהות של 95-99 אחוז בחומר הגנטי בין הסוגים השונים (לעומת זאת אם נשווה בין חיידק סלמונלה לחיידק אי. קולי הידוע בציבור בשם קוליפורם נמצא זהות של 60-70% בלבד)

יש לציין שקיימות דרכים רבות לזהוי והגדרת חיידקי סלמונלה וסה"כ יש לא מעט בלבול בתחום אך לקורא הרגיל אין עניין בנושא זה ולכן נפסח עליו.

 

סלמונלה ותחלואה בבני-אדם  (Salmonellosis) :

 

בכלליות ניתן לומר שתחלואה בסלמונלה נובעת ממינים של החיידק שבמהלך האבולוציה הותאמו יחסית למאחסן האנושי. מינים של סלמונלה שמקום משכנם הרגיל בעלי-חיים אחרים לרוב אינם מביאים לתחלואה בבני-אדם או שהתחלואה שהם יוצרים היא אינה קשה.המשוואה הזו פועלת גם לכיוון השני,בעלי חיים כמעט אינם רגישים לחיידקי הסלמונלה הגורמים לתחלואה בבני-אדם ברוב המקרים. בהתאם למשוואה זו המינים S. Enteritidis  ו- S. Typhimurium, הנפוצים מאוד גם בבני-אדם וגם בבעלי-חיים הם מחוללי תחלואה נפוצים אך לרוב התחלואה אינה קשה או קשה פחות מתחלואה במיני הסלמונלה היחודיים לבני אדם (המינים היחודיים לבני אדם נקראים S. Typhi ו-  S. Paratyphiואודותם נדבר בהמשך והם הגורמים לטיפוס הבטן) הגורמים מלה קשה המסוגלת גם להביא לתמותה.

למרות זאת מספר מינים של סלמונלה כגון S. Cholerae-suis שכרגיל נמצא בחזירים או הסוג  S. Dublin שכרגיל נמצא בבני בקר יכולים לגרום שניהם לזיהומים קשים בבני-אדם.

סלמונלה הינו אחד ממזהמי-המעיים השכיחים ביותר העוברים במזון. ברוב המקרים מדובר במינים  שאינם יחודיים לבני-אדם (המינים S. Enteritidis  ו- S. Typhimurium,). לפי חישובי ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות זיהומיות בארה"ב) כל שנה בארה"ב לוקים כמליון וחצי אנשים בזיהום עם סלמונלה. אחוזים ניכרים של זיהומים אילו נגרמים ע"י 3-4 מיני סלמונלה בלבד. "השתלטות" זו של מספר מינים קטן על מרבית אירועי ההדבקה התרחשה בחצי השני של המאה ה-20 ולוותה בהתפתחות עמידות מרשימה לסוגי אנטיביוטיקה רבים.

לדוגמא בשנות השישים בארה"ב סלמונלה מהסוג  S. enteritidis היה הזיהום השישי בשכיחותו מבין כלל הסלמונלה בשנות ה-90 הוא כבר היה המזהם השכיח ביותר מקבוצת הסלמונלה. בשנים האחרונות חלה ככל הנראה ירידה קלה בכמות מקרי ההדבקה בסלמונלה לאחר מעין מגיפה עולמית שהתחוללה לקראת סוף המאה-20.

 

מאיפה מגיעה הסלמונלה ?

 

מחקרים אפידמיולוגים הראו שמקור המזון השכיח ביותר לזיהום בסלמונלה (שאינה מהסוג טיפי) הינם מוצרים המופקים מעופות (ביצים ובשר עוף).מוצרי עופות עומדים גם בבסיסן של הדבקות המוניות בסלמונלה.

הדבקת הביצה ע"י חיידקי הסלמונלה יכולה להתבצע גם ע"י מגע עם חיידקים הנמצאים במערכת העיכול של העוף אך גם ע"י הדבקה עוד בשחלות התרנגולת – במקרה זה להיגיינה החיצונית של קליפת הביצה אין כל משמעות. בעבר הדבקה עקב חוסר הגיינה עמדה בבסיס התחלואה המגפתית אך כיום יותר ויותר מדובר בביצים "נקיות" מבחוץ וללא כל פגיעה חיצונית ומקור ההדבקה ,כאמור,נמצא בשחלות התרנגולת המטילה. באזורים בהם שכיח החיידק יותר טוענות ההערכות לביצה אחת נגועה מכל 10.000 .

מסיבה זו על ילדים לאכול ביצים שבושלו היטב ביצי "עין" יכולות לשמור על חיידקים חיים בתוכן ומסוכנות למאכל.

אפשרות נוספת היא מגע עם נשא נטול תסמינים.אחת הבעיות עם זיהום בחיידק הסלמונלה הן בבני-אדם והן בבעלי-חיים הינה העובדה שניתן להיות נשא של החיידק ולהפרישו בצואה למרות שהחולה עצמו הינו נטול תסמינים לחלוטין ואינו מודע לנושא (יש לציין שהנדבקים ממנו יכולים לפתח מחלה קשה).

מהיכן מגיע החיידק לעופות ? יש הטוענים שממכרסמים. בעבר,במספר מקומות,היה נהוג לשלוט באוכלוסיית המכרסמים ע"י הדבקתם בסלמונלה וגרימת תמותה כמעין סוג של לוחמה ביולוגית.

סלמונלה טיפי (הגורמת לטיפוס הבטן) נמצאת בבני-אדם בלבד וההדבקה נעשית רק בחשיפה למזון או משקה שזוהמו בדרך זו או אחרת בהפרשות של אדם הנושא את החיידק (מה שמכונה הדבקה פקו-אוראלית).

 

סלמונלה עמידה לאנטיביוטיקה :

 

השימוש הנפוץ בתכשירים אנטיביוטים מביא לאבולוציה מהירה ביכולתם של חיידקים שונים לפתח עמידויות כנגד שורה ארוכה של אנטיביוטיקות. גם חיידקים תמימים שאינם גורמים לנזק הנחשפים לאנטיביוטיקה מפתחים עמידויות וחיידקים כאלו העוברים נניח במזון מבעלי-חיים למערכת העיכול שלנו יכולים להחליף חומר גנטי עם חיידקים הנמצאים אצלנו ולהביא לעמידות לאנטיביוטיקה גם באדם שמעולם לא נחשף לתכשיר אנטיביוטי.  יש מנגנונים רבים להתפתחות עמידות לאנטיביוטיקה אך ככל הנראה שימוש לא מושכל באנטיביוטיקה בבעלי חיים הוא זה שהביא לכך שכמות הזיהומים בחיידקי סלמונלה עמידים עולה בהתמדה בשנים האחרונות ומהווה בעיה טיפולית משמעותית.

 

מי נדבק ?

 

למעשה כולם. ניתן להדבק בכל גיל אך שתי הקבוצות שיכולות לפתח מחלה קשה נמצאות בקצוות הגיל כלומר ילדים קטנים ומבוגרים. כמו כן (כמו תמיד) אנשים בעלי בעיות בפעילות מערכת החיסון חשופים יותר לתחלואה מחיידק זה.

 

איך גורמת הסלמונלה לתחלואה ?

 

ההדבקה היא כאמור ע"י חשיפה פומית לחיידקי הסלמונלה דרך מזון מזוהם (בשר,מאכלי גבינה,ביצים ואפילו מקורות מים מזוהמים) או עקב חשיפה להפרשות צואתיות מכל מקור אחר (בגיל הילדות החשיפה יכולה להיות ע"י החלפת חיתול וכדומה) בדרך המכונה פקו-אוראלית .דרך הדבקה נוספת (גם היא פקו-אוראלית) היא חשיפה לבעלי חיים שונים ומשונים (הרשימה כוללת בע"ח מכלבים וחתולים עבור בצבים וכלה באיגואנות) הנושאים את החיידק בדרכי העיכול שלהם לרוב בצורה נטולת תסמינים.

כמות החיידקים הנדרשת להדבקה היא גדולה יחסית ומדובר על מנה מדבקת של עשרת אלפים עד מליון חיידקים לצורך יצירת תחלואה. סה"כ מדובר על מנה מדביקה גדולה יחסית ביחס לחיידקים אחרים כגון השיגלה בהם המנה המדבקת יכולה להיות של 10 חיידקיים.

החומציות בקיבה מהווה מחסום משמעותי עבור חיידקי הסלמונלה הרגישים מאוד ל-PH חומצי של מתחת ל-3.5 .לצורך גרימת מחלה עליהם לחצות מכשול זה ולהגיע למעי הדק. בחולים המטופלים בתכשירים מונעי הפרשת חומצה קיים סיכוי גבוה יותר להדבקה לאחר חשיפה לחיידקי הסלמונלה עקב הנמכת המכשול החומצי שבקיבה.

במעי הדק החיידקים נצמדים לדופן המעי ומתיישבים בו ומתחילים לגרום נזק הן ע"י הפרשת רעלנים והן ע"י גרימת נזק ישיר לרקמת המעי. בנוסף חודרים החיידקים לבלוטות לימפה ולתאי דם לבנים בשם מקרו-פאגים. בדרכים אילו יכולים החיידקים ל"שווק" את עצמם לרחבי הגוף ולגרום לתחלואה מפושטת מעבר לתחלואה במערכת העיכול.

 

מהם סימני המחלה :

 

יש להפריד בין תחלואה בסלמונלה מסוג טיפי ( S. typhi) הגורמת למחלה קשה המכונהtyphoid fever  או בעברית טיפוס הבטן ובין תחלואה בסלמונלה שאינה מסוג טיפי הגורמת לרוב למחלה של דרכי העיכול החולפת מעצמה לרוב לאחר זמן קצר ופגיעתה אינה קשה לרוב.נדון בכל אחד מהסוגים בנפרד.

 

זיהום בסלמונלה שיאנה מסוג טיפוס הבטן :

 

 8-72 שעות מרגע החשיפה לחיידק מתחילות תופעות בטניות הכוללות כאבי בטן,בחילות, הקאות ושלשול שבחלק מהמקרים יכול להיות דמי. הסימנים הבטניים מלווים בחום  גבוהה של עד 40 מעלות במחצית מהמקרים.

בבדיקת החולים יש להתרשם מצחיחות (יובש) שיכולה להיגרם עקב השילשולים וחוסר שתיה מספק. בבדיקת הבטן ניתן לחוש ברגישות ולעיתים ניתן להתבלבל ולחשוד שהחולה סובל מדלקת התוספתן. השילשולים נמשכים 3-7 ימים ואז חולפים מעצמם בהדרגה תוך שחל שיפור כללי במצב החולה.

לא קיימת בדיקת דם  ייחודית שיכולה לעזור בזיהוי מידי של התחלואה והבדיקות המבוצעות עוזרות רק בזיהוי מצבו הכללי של החולה . ניתן לזהות את קיומו של החיידק בעזרת תרביות צואה או דם.

 

טיפול :

 

למעשה הטיפול בדלקת מעיים מסלמונלה הינו תומך בלבד ברוב המקרים. טיפול אנטיביוטי אינו מומלץ כיוון שהוא אינו מקצר את משך המחלה ואינו תורם דבר לחולה. המחלה חולפת מעצמה לאחר מספר ימים . בילדים מתחת לגיל שנה עם חום גבוה וחשד לסלמונלה או בילדים מתחת לגיל 3 חודשים מקובל מעקב תחת אישפוז וכן טיפול אנטיביוטי למניעת סיבוכים.

 

זיהום בסלמונלה מחוץ למערכת העיכול :

 

כאמור לחיידק הסלמונלה היכולת להתפשט לרקמות מחוץ לדרכי העיכול. הזיהומים השכיחים יותר הם זיהום של העצמות, יצירת אבצסים,המצאות חיידק בדם ודלקת של קרומי המח.

במקרים של זיהומים אילו יש לטפל באנטיביוטיקה במשך 4-6 שבועות. זיהום בעצמות שכיח בחולים בעלי מחלת רקע הקשורה ביצור המוגלובין (המחלה הקלאסית הינה אנמיה חרמשית) ובחולים אילו יש צורך בערנות יתרה וטיפול מוקדם ככל האפשר למניעת סיבוכים.

במקרה של מציאת חיידק הסלמונלה בדם משך הטיפול האנטיביוטי המקובל הינו של 14 יום.

 

נשאות לאחר זיהום :

 

ברוב המקרים הפרשת חיידקי הסלמונלה נמשכת לא יותר מ-3 חודשים לאחר התחלת המחלה. בתינוקות צעירים משך זמן הפרשת החיידק בצואה יכול להיות אורך יותר מאשר בגילאים מבוגרים.

 

טיפוס הבטן – typhoid fever

 

כיום מדובר במחלה נדירה יחסית ושיעור התרחשותה בארה"ב הינו 0.2 מקרים לכל 100.000 תושבים (בכשני שליש מהמקרים עקב הדבקה שהתרחשה במדינות אחרות). רוב המקרים כיום מתרחשים במדינות לא מתועשות (השכיחות בדלהי כפי שדווחה בתחילת האלף הנוכחי היא כ-980 מקרים לכל 100.00 תושבים)  .בעבר ,במאה ה-19,היוותה מחלה זו את אחת מבעיות הבריאות המטרידות יותר מבחינת בריאות הציבור אך השיפור הדרמטי שחל באספקת מים נקיים והשיפור בתנאי המחייה בעולם המתועש הביא להיעלמותה הכמעט מוחלטת של התחלואה בטיפוס הבטן במדינות המפותחות. ברחבי העולם חולים מדי שנה כ-16 מליון אנשים ומהם מתים מהמחלה כ-600.000.ההדבקה נעשית ע"י חשיפה לחיידק ממקור אנושי בדרך פקו-אוראלית ולא מבעלי-חיים.

מדובר כאמור בחיידק המותאם בצורה כמעט מושלמת למאחסן אנושי בצורה כזו המקשה על הגוף להתמודד עימו.  בשנים האחרונות עם התפתחות היכולת להרציף דנא (קביעת הרצף הגנטי היחודי עבור בעלי –חיים שונים) פוענח גם רצף הדנא המלא של חיידק הסלמונלה טיפי . נמצא שהגנום של החיידק מכיל מעיין איים של חומר גנטי שבו מקודדות התכונות הגורמות ל"אלימות" של החיידק. איים אילו כונו בשם SPI עבור Salmonella Pathogenicity islands . עובדה מרתקת נוספת היא מציאתם של גנים רבים שאינם פעילים עקב מוטציה בודדת שהתרחשה ככל הנראה בזמן התאמת החיידק לנשא האנושי. החוקרים משערים שמוטציה זו עומדת בבסיס ההתאמה שבין החיידק למאחסן האנושי .

לאחר חדירת החיידק למעי והתיישבותו בתאים שבבלוטות הלימפה של המעי הוא עובר דרך מערכת הלימפה לתאים בטחול ובכבד וכן לתאים מסוג מקרופאגים. בשלב זה הוא פורץ מהתאים הללו אל מחזור הדם ודרכו לאזור גוף אחרים. תקופת הדגירה מהחשיפה עד לחדירה למחזור הדם היא 7-14 יום. האיברים השכיחים יותר בהם מתיישב החיידק כזיהום משני דרך הדם הם הטחול,הכבד,מח העצם וכיס המרה  (זיהום של כיס המרה יכול להיות גם ישירות דרך מערכת העיכול). חדירת החיידק לדם מתאפיינת בעליית חום.בתחילה החום נמוך אך עם הזמן הוא מגיע לרמה קבועה הנעה סביב 40 מעלות.לעלית החום מתלווה תמונה של מחלה דמוית שפעת המתייצגת כחולשה והרגשה כללית רעה, כאבי ראש,כאבי שרירים,בחילות ,חוסר נוחות בטנית ולעיתים שיעול יבש.

בניגוד למצופה חולים רבים,בעיקר המבוגרים,מדווחים על עצירות בזמן המחלה.בילדים יש לעיתים קרובות שלשול. בבדיקת החולה ניתן להתרשם לעיתים קרובות מהגדלת כבד וטחול. ממצא נוסף אותו ניתן למצוא בחלק מהמקרים הוא חוסר האצה של הדופק בזמן עלית החום (מה שמכונה בלעז ברדיקרדיה יחסית). על פני העור ,רוב באזור הבטן והחזה,ניתן לזהות בעד לשליש מהמקרים פריחה המכונה rose spots זוהי פריחה ורודה בקוטר של עד חצי ס"מ הנעלמת בלחיצה.בילדים צעירים מתרחשים לעיתים פרכוסים .

בבדיקות המעבדה ניתן להתרשם לעיתים קרובות מעליה מתונה באנזימי הכבד וכן מירידה ברמת הכדוריות הלבנות.

 

סיבוכים עקב התחלואה מתרחשים בכ-10 אחוז מהחולים. השכיחים ביותר הם דימום של מערכת העיכול והינקבות של המעי עקב הדלקת המקומית בבלוטות הלימפה של דופן המעי. סיבוך נוסף הוא שינויים בתפקוד המוחי (אנצפלופתיה) עקב הזיהום. הדימומים הם לרוב קלים וחולפים מעצמם ללא צורך בערויי דם. הינקבות של המעי חלה ב 1-3 אחוז מהחולים ומתבטאת בהחמרה במצב החולה עם הרעה במדדי הדופק לחץ הדם והחמרה בכאבי הבטן.

טווח התופעות בהן מתבטאת המחלה גדול יחסית וחלק לא קטן מהחולים בעיקר במדינות עולם שלישי אינם מטופלים כלל עקב חוסר  בשירותי רפואה או שמקבלים טיפול שלא באישפוז.

חלק קטן (5-10 אחוז) מהחולים יחלה בשנית לאחר שכבר יש רושם להחלמה , לרוב התחלואה החוזרת מתרחשת כ-3 שבועות לאחר ירידת החום ועוצמת המחלה פחותה.

לאחר ההחלמה כ-10 אחוז מהחולים ימשיכו להפריש את החיידק בצואה למשך 3 חודשים. ב-1-3 אחוז יהפכו החולים למפרישים כרוניים כלומר יוכלו להפריש את החיידק למשך שנה לפחות ולעיתים אף למשך כל ימי חייהם. יש לציין שחלק מהמפרישים הכרוניים (כרבע) לא היה חולה "אמיתי" במחלה וההדבקה עבורו היתה נטולת תסמינים לחלוטין. נשאות כרונית שכיחה יותר עבור חולים עם אבנים בכיס המרה (המשמשות כמאגר לחיידקי הסלמונלה),נשים ומבוגרים.

תמותה מהמחלה כיום תחת טיפול אנטיביוטי אינה שכיחה אך בחוסר טיפול אנטיביוטי נאות או כשחל עיכוב בטיפול יכולה תמותה עלולה להתרחש . בפקיסטאן למשל מדווח על 2 אחוזי תמותה בחולים מאושפזים. אחוז התמותה גבוהה יותר בילדים מתחת לגיל שנה ובשכבת הגיל המבוגר.

 

איך מאבחנים ?

 

תרביות:

העובדה שלמחלה למעשה אין סימנים מוגדרים מהווה מכשלה קשה לאבחנה . באיזורים בהם הזיהום שכיח – כל מחלת חום ממושכת חשודה לטיפוס הבטן.

תרביות דם יצביעו על נוכחות החיידק רק בכשלושת רבעי המקרים .תרבית ממח עצם תראה על נוכחות החיידק בכ-90% מהמקרים (גם אם נלקחה אנטיביוטיקה במשך מספר ימים).

תרבית צואה תראה על נוכחות החיידק רק בכשליש מהבדיקות ולכן יש לקחת מספר תרביות על מנת לזהות את נוכחות החיידק. יש לציין שהפרשת החיידק בצואה יכולה להיות ברמות משתנות ובצורה לא סדירה ולכן יש חשיבות לנטילת מספר תרביות.

ניתן  לתרבת גם איזורי עור בהם יש את הפריחה או דגימות נוזל מהמעיים במידת הצורך.

 

סרולוגיה (בדיקה לנוכחות החיידק בעזרת נוגדנים כנגדו בדם החולה) :

 

הבדיקה הקלאסית לנוכחות סלמונלה טיפי מכונה widal test . בדיקה זו בודקות נוכחות נוגדנים כנגד החלבונים O ו-H של החיידק. הבדיקה סובלת ממספר חסרונות לא קטן כגון חוסר יעילותה במידה ועדיין לא פותחו נוגדנים נגד החיידק ויכולתה לזהות חיידקים בעלי דמיון מולקולרי לחיידק הסלמונלה . למרות החסרונות ובהעדר שיטות יעילות יותר כיום הבדיקה נמצאת בשימוש תדיר תוך התחשבות בחסרונותיה.

 

טיפול :

 

הטיפול מבוסס על אנטיביוטיקה וטיפול תומך נאות. באיזורים בהם שכיחה מאוד ההדבקה רוב החולים מטופלים לא באישפוז אלא בביתם . במדינות המערב הטיפול הוא לרוב באישפוז. תחת הטיפול האנטיביוטי הנוכחי רוב החולים מחלימים במהירות. החום יורד לרוב תוך 96 שעות מרגע תחילת האנטיביוטיקה .שורה ארוכה של אנטיביוטיקות מסוגלות לטפל בחיידק אך התפתחות של עמידות (כפי שצוין קודם) מביאה לעיתים קרובות לצורך באנטיביוטיקות שונות ממה שהיה מקובל בעבר. מסיבה הזו הבסיס לכל טיפול רפואי מוצלח הינו זהוי טווח הרגישויות של החיידק וטיפול בהתאם לרגישות הספציפית של החיידק לאנטיביוטיקה זו או אחרת.

האנטיביוטיקה המקובלת כיום במבוגרים היא ממשפחת הפלואורו-קינולונים. אנטיביוטיקה זו בעייתית בשימוש בילדים ובנוסף יש חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה זו (כמו גם לסוגים רבים נוספים של אנטיביוטיקה). משך הטיפול נע בין 5 ל-14 יום בהתאם לעמידות החיידק לאנטיביוטיקה והתגובה של המטופל.  אחוזי הנשאות הכרונית של החיידק והפרשתו בצואה לאחר הטיפול תלויים בעמידות החיידק לאנטיביוטיקה ונעים בין 2 אחוז ל-20 אחוז.

בילדים במידה והחיידק רגיש ניתן לטפל בתכשירים ממשפחת הפניצילין או הצפלוספורינים מדור שלישי או אזיתרומיצין באחוזי הצלחה טובים ובנשאות של סביב 3 אחוז לאחר הטיפול.

במקרים של זיהום קשה הוספת סטרואידים מפחיתה במידה משמעותית את התמותה .

במקרה של נשאות כרונית ניתן לטפל אנטיביוטית במשך תקופה ממושכת (של כחודש) עם אחוזי הצלחה גבוהים.

 

חיסונים כנגד טיפוס הבטן :

 

החיסון הראשון כנגד מחלה זו פותח כבר בשלהי המאה ה-19. החיסון היה של חיידק מומת ונמצא כיעיל ב-50 עד 80 אחוז מהמחוסנים במניעת תחלואה למשך 12 שנה. תופעות הלוואי היו תגובה מקומית לא נעימה בעד כמחצית מהמחוסנים. בהמשך פותח חיסון המבוסס על חיידק מוחלש הנלקח דרך הפה (החיסון מכונה Ty21a) והוא מומלץ כיום עבור מטיילים לאיזורים בהם החיידק פעיל.החיסון נלקח ב-4 מנות במשך שבוע ומותר לשימוש החל מגיל 6. בהמשך פותחו עוד חיסון המכילים חלבונים מהחיידק המביאים ליצור של נוגדנים מגנים. חיסונים אילו מותרים כבר מגיל שנתיים והרושם הוא שיעילותם היא גבוהה ותופעות הלוואי שלהם קלות.

 

לסכום: חיידקי הסלמונלה על סוגיהם השונים מהוים סיבה נפוצה לתחלואת מעיים בבני-אדם. ברוב המקרים מדובר במחלה לא נעימה אך כזו החולפת במהירות ללא סיבוכים וללא צורך בטיפול.

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים