גיארדיה למבליה –Giardia lamblia

זיהומים שונים גורמים לנזקים במערכת העיכול המתבטאים כשלשול. מבין זיהומים אילו הזיהום בגיארדיה הינו מהנפוצים יותר. בארה"ב מהווה הגיארדיה את הפרזיט הנפוץ ביותר הגורם לזיהום במעי ויש להניח שהמצב בארץ אינו שונה בהרבה. פרק זה יסקור את מהות הזיהום,דרכי ההדבקה וכיצד לטפל.

מה זה בדיוק גיארדיה למבליה ?

הגיארדיה הינה טפיל כלומר יצור חי מיקרוסקופי המכיל בשונה מחיידק אברונים תוך תאיים אך נסמך על מערכות הגוף שלנו לצורכי תזונה ורביה . לגיארדיה מחזור חיים שמתחיל במעין ביצה קטנה המכונה "ציסטה" (CYST) ומסתיים בצורה הבוגרת המייצרת את הציסטות.

את  הגיארדיה זהה כבר במאה ה-17 וון-לוונהוק והיה זו הפרזיט הפרוטוזואני הראשון שזוהה אי-פעם.למרות זאת רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 הבינו שלא מדובר ביצור תמים אלא ביוצר צרות סדרתי הדורש טיפול.

איך נדבקים ?

הדבקה נעשית ע"י הגעת ציסטות (אותן ביצים) למערכת העיכול שלנו. לרוב מדובר בבליעת חומר כלשהוא שהכיל את הציסטות הנ"ל. כמות הציסטות שצריך לעכל ע"מ לחלות היא קטנה ולמשל מנה קטנה מאוד של 25 ציסטות מביא ל-100 אחוזי הדבקה. לרוב חשיפה לציסטות נעשית ע"י מגע עם משהו שמודבק בפרזיט ונושא את הציסטות על ידיו או כשאנו באים במגע עם ההפרשות שלו מה שמכונה בשפה הרפואית הדבקה פקו-אוראלית (וכל אחד שיפעיל את הדמיון שלו איך זה בדיוק קורה אבל לרוב מדובר בהגיינה לא אידאלית). המקום הקלאסי להדבקות הינם גני הילדים . מספיק ילד אחד בגן ע"מ להדביק כמה נוספים וכן הלאה .

אפשרות הדבקה נוספת היא ע"י מגע עם מים או מזון מזוהמים. לרוב מדובר במגע עם מים מזוהמים,ההדבקה ע"י מזון שכיחה פחות – ולרוב נובעת משמוש במים מזוהמים בזמן הכנת המזון. במדינות שאינן מפותחות 20-30 אחוז מהאוכלוסיה נגועים בגיארדיה ולכן יש צורך לשמירת הגיינה מתאימה בזמן טיולים במדינות אילו .

מה עושה הגיארדיה אחרי שנדבקים ?

מהביציות מתפתח הפרזיט הבוגר והוא מתחיל להתרבות במעי הדק ולגרום לנזק לרירית המעי . הנזק גורם גם להפרשת נוזלים מהמעי וגם וחוסר ספיגה.

לזיהום בגיארדיה מספר צורות של הופעה :

• בחלק מהמקרים – לא יהיו כל תסמינים למרות ההדבקה ואפילו החולה לא ידע שחלה והבריא למרות שהוא בהחלט מסוגל להדביק אחרים עד להבראתו
• בחולה המפתח תסמינים ברוב המקרים הם יפתחו את לאט .לרוב יסובל החולה מאירוע של שלשושל או שהחולה או הוריו יתארו יציאות רכות ומעט שומניות בעלות ריח רע היכולות לחלוף ולחזור במשך תקופה.
• מעוט החולים יפתח שלשול חריף ופתאומי המלווה בעוותות וכאבי בטן חום וחולשה הנמשכים 3-4 ימים וחולפים לחלוטין או חלקית
• חלק מהחולים יתארו סימנים של בחילות, כאבים בבטן עליונה , הרגשת מלאות מוקדמת (שובע מיד לאחר התחלת האוכל),הרגשת נפיחות בטנית ולעיתים צרבת.

זיהום ממושך בגיארדיה עלול לגרום לירידה במשקל וחוסר התפתחות עקב הנזק למעי  המצב מלווה בחוסר תיאבון וחוסר רצון לאכול . בילדים חוסר השגשוג עלול להביא לבירור נרחב ויש לשקול זיהום בגיארדיה fחלק מכל בירור של חוסר עליה או ירידה במשקל.

האם ניתן למצוא סימנים כלשהם בבדיקת הילד ?

לא. אין סימנים חיצוניים והבדיקה הגופנית אמורה להיות חסרת ממצאים.

האם זה עובר לבד ?

כן , וברוב המקרים. אבל זה עלול לקחת זמן רב – מספר שבועות עד חודשים. בדרך כמובן ניתן לסבול מהתופעות שפורטו וגם להדביק את כל הסובבים ולכן אם מזהים יש לטפל.

איך מזהים הדבקה בגיארדיה ?

הדרך הקלה ביותר היא זיהוי של הציסטות ו/או הפרזיטים בבדיקת צואה. יש לתת 3 דגימות טריות ( מאותו בוקר )  בימים עוקבים . כיוון שהפרזיטים והביציות רגישים מאוד ומתפרקים בקלות בתנאי סביבה לא נוחים כדאי לתת מספר בדיקות כאמור . בנוסף כיוון שהבדיקה היא בהסתכלות ישירה במשטח לפעמים מוצאים משהו אחר חוץ מהגיארדיה וזהו יתרון.

שיטה נוספת רגישה יותר אך ספציפית לגיארדיה בלבד היא זיהוי מולקולות של הפרזיט ע"י בדיקות מעבדה מתאימות. בשיטה זו לא ממש מסתכלים על הצואה אלא בודקים את נוכחות מולקולות של הפרזיט בה. 

האם ניתן לבצע בדיקות דם ולדעת האם יש או אין את הפרזיט ?

לא. בדיקות דם במקרה הזה לא יכולות להגיד במדיוק האם קיים הפרזיט , גם ספירת דם אינה עוזרת כיוון שלא ניתן לזהות בעזרתה שום דבר ספציפי לגיארדיה.

טיפול :

הטיפול היעיל היחידי הוא בעזרת אנטיביוטיקה. בארץ מקובל לטפל בתכשיר בשם  פלגיל (החומר הפעיל שבו נקרא מטרונידזול). יעילות ההצלחה של הטיפול היא סביב 90 אחוז. במידה והטיפול הראשון לא צלח מנסים שוב לרוב בהצלחה הפעם.